ארה"ב/ פרשנות – מדוע כל עסקה אפשרית עם איראן היא השפלה עבור טראמפ?
פארס טודיי ככל שהאפשרות לעסקה בין ארה"ב לאיראן גוברת, עיתונאים ופרשנים אמריקאים בולטים מגיבים בגלוי יותר על כישלונם של טראמפ ונתניהו להשיג את דרישותיהם במתקפה הצבאית על איראן.
בדיווח של רובין רייט, עיתונאית ותיקה לענייני מערב אסיה, שפורסם בניו יורקר שניתח את המבצע המכונה "הזעם האפי" של ממשל טראמפ נגד איראן כ"אסון אפי". מבצע זה החל ב-28 בפברואר עם התוקפנות הצבאית של ארה"ב והמשטר הציוני והבטיח להשמיד לחלוטין את תוכנית הגרעין של איראן, לנתק את תמיכתה של טהרן בהתקוממות באזור, ואף לסלול את הדרך לשינוי הממשל באיראן. אך לאחר התוקפנות הצבאית היקרה הזו, התוצאה הסופית רחוקה ממטרות שאפתניות אלה, ותהליך המשא ומתן הנוכחי נע לעבר הסכם מוגבל וחלש הרבה יותר ממה שטראמפ טען בתחילה.
תומס פרידמן, בעל טור מפורסם בניו יורק טיימס, הטיל גם הוא ספק בגישתו של נשיא ארה"ב למלחמה עם איראן בנימה ביקורתית תוך בוז מהדד, במאמר שכותרתו "מר טראמפ, זהו הטעם המר של הכישלון, לא ארוחת הניצחון", והדגיש כי גם אם ארה"ב תצליח להשמיד את עתודות האורניום המועשר של איראן, חלקים מתוכנית הגרעין והיכולות האסטרטגיות של איראן יישארו והמבנה הפוליטי של המדינה לא ישתנה. נושא זה, לדברי פרידמן, עלול להוביל לחיזוק מעמדה הפנימי והאזורי של טהרן.
על פי הניו יורק טיימס, אחת ההשלכות האפשריות של סכסוך זה תהיה הסכם עתידי שעשוי להקל בהדרגה חלק מהסנקציות הכלכליות נגד איראן, ובכך לספק לטהרן משאבים כספיים נוספים ולהגדיל את כוחה באזור.
חלק נוסף של הניתוח מצביע על הסכנות הבלתי צפויות של המלחמה וקובע כי וושינגטון ותל אביב לא שקלו במלואן תרחישים אפשריים לפני תחילת הסכסוך, כולל יכולתה של איראן לשבש נתיבי אנרגיה חיוניים, כולל מצר הורמוז, דרכו עובר חלק משמעותי מסחר הנפט העולמי. בראיון ל"ניו יורקר", דני ציטרינוביץ' Danny Citrinowicz, אנליסט בכיר למערב אסיה ועמית במועצה האטלנטית, הדגיש כי כל הסכם אפשרי עם איראן יהיה השפלה ותבוסה אסטרטגית עבור דונלד טראמפ, וכי המערכה הצבאית של וושינגטון ותל אביב לא הצליחה לשנות את חישובי טהרן, כך שלבית הלבן אין כעת ברירה אלא לקבל את תנאי הצד השני.
האנליסט מדגיש כי בניגוד למטרה הראשונית של הצבא האמריקאי והישראלי להפיל את הממשל האיראני, מערכה צבאית זו הובילה בסופו של דבר לחיזוק ריבונותה של איראן. למרות שהמלחמה אולי הייתה הצלחה טקטית, זוהי תבוסה אסטרטגית עבור וושינגטון.
לדברי ציטרינוביץ', בניגוד להנחות הבית הלבן, הפצצות, חסימות ותקיפות על מתקני אנרגיה לא הצליחו לאלץ את טהרן להיכנע, ופקידים איראנים, שהבינו שמדובר בקרב קיומי, השתמשו בכל הקלפים שלהם וכעת, לאחר שמצאו את עצמם בעמדת כוח, אינם מוכנים לקבל את התנאים של פירוק מתקני הגרעין שלהם.
דני ציטרינוביץ' סבור גם כי נשיא ארה"ב לכוד בין אפשרות רעה לאפשרות גרועה יותר ונאלץ לקבל עסקה גרועה מאוד עקב חשש מהסלמה של המתיחות, חשש משליחת כוחות קרקע וחששות מהעלויות הכלכליות של המלחמה ערב בחירות אמצע הקדנציה.
לדברי אנליסט זה, הטעות הגדולה ביותר של וושינגטון הייתה לדחוף את איראן להפעיל את המנוף המשתק שלה על הכלכלה העולמית, דהיינו חסימת מצר הורמוז; כלי שיעילותו הפתיעה את כולם ופתיחתו מחדש נידונה כעת כוויתור העיקרי במשא ומתן. מלחמה זו הובילה לקריסה מוחלטת של דוקטרינת נתניהו, שתמיד הבטיחה לחסל את איראן בתמיכה אמריקאית.
בחזית הלבנונית, אם טראמפ ירצה הסכם, הוא יצטרך לקשור לחלוטין את ידיו של נתניהו נגד חיזבאללה. לבסוף, החלטתו של טראמפ לסגת מהסכם הגרעין ללא אסטרטגיה חלופית היא אחת הטעויות האסטרטגיות הגדולות ביותר בהיסטוריה.
שיחתו סיטרינוביץ' עם הניו יורקר מסכמת כי כל הסכם אפשרי אינו סימן לניצחונו של טראמפ, אלא ניסיון לצאת ממלחמה בכבוד, שמטרותיה העיקריות לא הושגו ושינתה את מאזן הכוחות לטובת איראן.
בתגובה לשאלה כיצד יראו היסטוריונים עתידיים את האירוע הזה, ציין התֵּאוֹרֶטִיקָן האמריקאי הבולט ג'ון מירשהיימר: לפני כשנתיים, מכון המחקר של המועצה ליחסי חוץ בניו יורק ביקש מהיסטוריונים של דיפלומטיה לזהות את הטעות הגדולה ביותר של מדיניות החוץ האמריקאית, והם בחרו במלחמת עיראק בשנת 2003. אבל אני מאמין שהמתקפה על איראן ב-28 בפברואר (28 במרץ 1404) תירשם כטעות הגדולה ביותר של מדיניות החוץ האמריקאית, בפער ניכר בהשוואה למלחמת עיראק.
FT
