הבלם הוא נתניהו
ביום (שבת) האחרון חזרו ראש המוסד וראש השב"כ מעוד נסיעה עקרה לקהיר, נסיעה שהם ידעו מראש שתסתיים בלא כלום. האמריקנים, המצרים, הקטארים וראשי המערכת הצבאית בישראל משוכנעים שהסכם שישנה את פני המלחמה מונח על השולחן.
הבלם הוא נתניהו. הוא החליט לסכל כל התקדמות: הוא לבדו. הוא לא נאבק יותר על דעותיו - הוא נאחז בהן. השיח בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, שקדם לכל החלטה של ראשי ממשלה בעבר, כולל נתניהו, פסק. גורם שבקי בתהליך קבלת ההחלטות מעיד שהאיש השתנה: הוא חדל להקשיב; הוא משוכנע בדרך שבחר ללכת בה ונחוש לקחת את ישראל איתו.
אל תטעו, אמר גורם אחר, המשא ומתן מתנהל בין שני צדדים: המשלחת של חמאסב ובנימין נתניהו. ההשפעה של כל האחרים - המדינות המתווכות, צוות המשא ומתן הישראלי, צמרת החמאס - קטנה מאוד. נתניהו בעיניו של נתניהו, הוא כבר איננו ראש הממשלה של עשרה מיליון ישראלים. הוא הרבה יותר מזה: הוא האיש שיציל את המערב, ואת היהודים וההיסטוריה היהודית בתוכו, מהאויב המוסלמי. הוא משיח.
רצח פואד שוכר בביירות ואיסמעיל הנייה בטהרן דוחף את איראן וציר ההתקוממות להכין פעולת תגמול. ישראל עברה מניהול סיכונים לניהול הימורים: הדיון על הצעדים הנדרשים מול איראן מתקיים כאשר אין למקבלי ההחלטות ידיעה מה יעשו האיראנים ואיך לנהל את שרשרת התגובות אחר כך. הגורל נתון ביד המקרה. אם תקיפה בסדר גדול תתרחש בתל-אביב או בחיפה קשה יהיה לבלום את ההידרדרות למלחמה אזורית.
פרשנים נוטים לייחס את ההתנגדות של נתניהו לעסקה לשחרור האסירים לשיקולים של נוחות פוליטית: הקיצונים בן גביר וסמוטריץ' עלולים לפרק לו את הקואליציה; הסכם עם חמאס יעורר התנגדות בבייס. השיקול הפוליטי קיים אבל הוא איננו היחיד. ב-7 באוקטובר הוא התקשה לתפקד.
מה רוצה נתניהו לבצע באיראן? מה ניתן לעשות?
יש לו ייעוד אבל אין לו תוכנית. ישראל לא יכולה לנהל את המערכה הזאת בלי אמריקה, אבל האמריקאים השלימו למעשה עם היותה של איראן מדינת-סף גרעינית. זה שנים הם חושדים בנתניהו שהוא רוצה לגרור אותם למלחמה באיראן. הסירוב להסתבך באיראן משותף לביידן, טראמפ ומן הסתם גם להאריס.
כאשר נתניהו נשאל, לאחר מחדל 7 באוקטובר, מדוע נמנע מלתקוף את חמאס (וגם את איראן וחיזבאללה) בעבר, הוא הסביר שהוא לא יכול היה לצאת לפעולה צבאית בלי קונצנזוס. הצבא התנגד; שרים התנגדו; הוא נאלץ לוותר.
בשיחת הטלפון עם ביידן, כאשר נתניהו טען שהנה, הוא מוציא את שליחיו להמשך המשא ומתן, ביידן הגיב במשפט: "תפסיק לזבל לי את השכל" (באנגלית זה נשמע בוטה יותר). מדוע ביידן, מצרים, קטאר, ראשי השב"כ והמוסד, הצבא, לא מפוצצים את הבלוף?
לכל אחד סיבות משלו. האמריקנים חוששים לאבד את השליטה בתהליך. זה עלול להחריף את האש עד למלחמה אזורית. המצרים חוששים מהמשך השליטה של ישראל בציר פילדלפי: הם דורשים שישראל תסתלק משם. אשר לישראלים, רונן בר ודדי ברנע כפופים לראש הממשלה. מרחב התמרון שלהם מוגבל.
לכן, כולם משחקים בחריקת שיניים את המשחק.
