הרעלת בארות ושריפת אסמים בשביל אשמים בפלילים
בפתחו של השבוע הקריטי ביותר לישראל מאז תחילת המלחמה על רצועת עזה, התבשרו הישראלים על החדשות הלא פחות ממדהימות, אולי מבעיתות צריכה להיות המילה, שבנימין נתניהו מתכנן לפטר את שר המלחמה יואב גלנט ולאחר מכן גם את הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר, כדי למנות לעצמו מטבחון מדיני "ממושמע יותר".
בדיווחים נאמר שנתניהו תכנן לעשות זאת מייד עם שובו מהביקור בארה"ב אך המצב הביטחוני (כלומר האירוע במג'דל שמס), גרם לו לדחות את החלטתו. במקביל, החל קמפיין מתוזמר לעילא ולעילא של שליחי נתניהו בתקשורת, נגד ארגון "אחים לנשק" בשל המחאה נגד ההפיכה המשפטית, להפסיק התנדבות של מילואימניקים.
רוב אזרחי ישראל שחוששים כרגע לשלום ילדיהם ושלומם שלהם בעקבות איומי הנקמה של חיזבאללה ואיראן, עסוקים בחישובים נוסח: "האם הממ"ד בבית מספיק", "האם תהיה הפסקת חשמל לאחר תקיפה מאיראן", "האם אספיק להגיע למקלט הציבורי עם תינוק על הידיים באמצע הלילה או שמא עדיף לי כבר להישאר בבית".
אבל למרבה התדהמה, מסתבר להם שביבי ושליחיו בתקשורת עוסקים בכלל בהכנות למלחמה אחרת - נגד אלה שהעזו לחלוק על המלך, נגד אלה שיצאו נגד נתניהו לפני המלחמה ובמהלכה.
תומכיו טוענים כמובן שגלנט, הלוי ובר אחראים לכישלון הביטחוני הגדול ביותר בהיסטוריה של ישראל. הם צודקים. אבל איפה האיש שעמד בראש המערכת מאז 2009, בשעה שהתחלפו בישראל שרי מלחמה, רמטכ"לים וראשי שב"כ? איפה האחריות של האיש שסרב לחסל את יחיא סינוואר כמה פעמים למרות המלצות השב"כ? איפה האשמה של מי שהחליט לשחרר את סינוואר בעסקת שליט (כדי לעצור את מחאת הקוטג') ואיפשר להעביר לחמאס 360 מיליון דולר במזומן בשנה?
בשלב זה מסתבר לישראלים, המסכות ירדו. ההישגים הצבאיים ואולי הנאום החצי מוצלח של נתניהו בקונגרס. לפתע ניתן האות לזנק על הצוואר של האויב האמיתי - כלומר לא חמאס וחיזבאללה ובטח לא איראן. אלא שר המלחמה יואב גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר. שלושת האנשים שיודעים היטב שהם נושאים באחריות למה שהתרחש בשבעה באוקטובר ויפרשו מתפקידם בסיום המלחמה.
הבעיה של ביבי, שהם לא ממושמעים מספיק. זה שבועות ארוכים ששליחיו בתקשורת מנהלים קמפיין מכוער נגד הלוי, בר וכמובן גלנט, בעיקר מאחר שהם מסרבים ליישר קו עם נתניהו. הם רוצים את השלושה האלה וכמובן את דדי ברנע, ראש המוסד, ממושמעים, עושי דברו של המלך וחצר ביתו. למאמץ הזה מצטרפים גם עיתונאים בכירים שמזוהים עם "השופרות" שעושים מאמץ גדול כך בשבועות האחרונים, לטנף על המערכת הצבאית, כאילו היא היא האויב.
הציטוטים שיצאו במהדורות הטלויזיה ומדגישים את המתיחות בין צוות המו"מ בעסקה לשחרור האסירים, הינם רק טיפה בים. המחלוקות בין נתניהו לחברי הצוות קשות ועמוקות עוד יותר ממה שתואר. כל חברי הצוות הזה מבינים שנתניהו מנסה לטרפד עסקה. לא בגלל דאגתו לביטחון ישראל, או מהיותו מנהל מו"מ קשוח - את זה כבר למדנו שאינו יודע לעשות מעסקת שליט.
הם הבינו שנתניהו שחתום על ההצעה הישראלית/אמריקאית ונרקמה באישורו, פשוט מוסיף בכל פעם דרישות שלא היו שם קודם רק כדי למנוע עסקה. וזאת על אף שנמצאו לסוגיות הבעייתיות פתרונות שונים יצירתיים בסיוע של המתווכות. נתניהו הפך למסכל המרכזי של עסקה, בגלל החשש שלו שהפסקת אש תביא להפלת ממשלתו, לא מעבר לזה. הוא לא יאפשר לעסקה לקרות והוא יעשה הכל כדיי להיפטר מכל מי שיעז לקרוא תיגר עליו, אפילו אם מדובר בחוות דעת מקצועית.
קשה להאמין שראש הממשלה ושלל מלחכי הפנכה שלו בתקשורת, עסוקים בהרעלת בארות ושריפת אסמים גם באחת השעות הקשות ביותר שישראל עומדת בפניה.
