ממשלת לבנון הסכימה עם המשטר הציוני לפרק את חיזבאללה מנשקו ולהותיר את הכיבוש במדינה על כנו

לאחר ההכרזה על הפסקת אש, נפתחו במקביל שני מסלולים לסיום מלחמת איראן-ארה"ב ולערוך משא ומתן ישיר בין ממשלת לבנון לישראל בתיווך אמריקאי

מה שגרם בפועל להפסקת האש בלבנון היה התניה של איראן בנושא זה לפני שיחות אסלאמאבאד, אם כי מאוחר יותר היא הוגבלה לביירות ולפרברים ודרום לבנון הוצא מתנאי זה. עם זאת, על סמך הסכם זה נפסקו או פחתו במידה ניכרת ההתקפות. המתחים המילוליים בין טראמפ לנתניהו מצביעים גם על חשיבות ההסכם עבור ארה"ב ועל הקשר של המצב בלבנון להסכם זה.

בכל השלבים, במקביל למשא ומתן לסיום המלחמה בין איראן לארה"ב, בסצנה של הדיפלומטיה האמריקאית, ניסו ישראל וממשלת לבנון, שכירת החרב להעמיד פנים, שהמשא ומתן בוושינגטון אינו קשור למשא ומתן בין איראן לארה"ב והם נוקטים בדרכם הנפרדת. עם זאת, בתקופות כמו המתקפה הישראלית על הדאחיה והתגובה הצבאית של איראן, התברר כי הדרך העיקרית לסיום המלחמה בלבנון נגד ההתקוממות תיקבע במשא ומתן בין איראן לארצות הברית, ולא בוושינגטון.

בינתיים, ארצות הברית, בצביעות ומרימה, מצד אחד, חתמה על הבנה לסיום המלחמה עם איראן, לפיה המלחמה בלבנון צריכה להסתיים במקביל לסיום המלחמה באיראן ועל ישראל לסגת מהאזורים הכבושים. מצד שני, בשתיקה לגבי המשך התוקפנות והכיבוש של שטח לבנון ודחיפה בממשלות לבנון וישראל לחתום על ההסכם, היא הפכה את הכיבוש בשטחי לבנון לרשמי, ובכך הפרה למעשה את ההסכם עם איראן.

למרות שסעיף 1 בהסכם בין איראן לארצות הברית מדגיש את הצורך להבטיח את שלמותה הטריטוריאלית ואת ריבונותה של לבנון על ידי איראן, ארצות הברית ובעלות בריתן, יש למנוע שתי סטיות בפרשנות של משפט זה:

-הסטייה הראשונה: הבנתן של ארצות הברית וישראל לגבי הבטחת השלמות הטריטוריאלית היא שהכיבוש הוא זמני ואינו מפר את שלמותה הטריטוריאלית של לבנון ויסתיים ברגע שחיזבאללה יפורק מנשקו וצפון ישראל יובטח. על פי הבנה זו, הכיבוש יימשך ללא הגבלת זמן וכמו כל השטחים הכבושים מאז 1967, יוכר בהדרגה מבלי ששלמותה הטריטוריאלית של לבנון תוכחש רשמית על ידי ארצות הברית וישראל.

-הסטייה השנייה: הבנת הבטחת הריבונות הלבנונית על ידי איראן וחיזבאללה היא שכל החלטה שתתקבל על ידי ממשלת לבנון חייבת להיות מצייתת ומכובדת על ידי חיזבאללה ואיראן. על פי הבנה זו, מכיוון שממשלת לבנון הסכימה וקיבלה כי הכיבוש בדרום לבנון יסתיים רק אם חיזבאללה יתפרק מנשקו, אזי גם איראן וחיזבאללה חייבים לציית להחלטה זו.

6- כדי למנוע הבנה מעוותת זו לסיך 1 של ההבנה, שלאחריה ארצות הברית יצרה במכוון הסכם בין ממשלות לבנון וישראל, על הדיפלומטיה האיראנית להדגיש בתוקף את סעיף 1, שיישומו הוא תנאי לכל משא ומתן. על פי סעיף 13, משא ומתן גרעיני יתחיל רק אם חמשת הסעיפים, במיוחד סעיף 1, יושמו או בדרך ליישום. הרפובליקה האסלאמית של איראן, בהתעקשות על סעיף זה, המבטיח את אסטרטגיית אחדות חזית ההתקוממות ולפיה הפעולות הצבאיות בלבנון חייבות להסתיים בו זמנית והכיבוש של שטח המדינה חייב להסתיים, חייבת לקבל מארצות הברית לוח זמנים לנסיגת ישראל מדרום לבנון במהלך תקופת המשא ומתן בת 60 הימים ולהתאים את שלבי המשא ומתן השונים בהתאם לאופן השגת לוח הזמנים הנ"ל.

7- גם הרפובליקה האסלאמית של איראן וגם האויב מודעים היטב לחשיבות ייצוב משוואת חזית ההתקוממות המאוחדת. האויב מתייחס לנושא זה באופן דומה למצרי הורמוז, שבסופו של דבר משוואה זו לא תתייצב. מצד שני, כדי לייצב את המשוואה הזו, בעלת ערך אסטרטגי רב בהגנה על בעלות בריתה, על איראן לחזק ולייעל את אמצעי ההרתעה מפני תוקפנות עתידית של האויב, וללא קשר למסלול הסוטה של ההסכם בין ממשלת שכירי החרב הלבנונית לישראל, להעלות את דרך ההבנה ואת סעיף 1 ואת פרשנותו הברורה והטבעית על סדר היום.

MKS