"סוריה במבחן קשה"; הערת הסבר של שר החוץ עראקצ'י

פארס טודיי- שר החוץ האיראני, סייד עבאס עראקצ'י, ניתח את המצב בסוריה ואת הדרך להציל את המדינה הזו במאר דעה בעיתון הלבנוני אל-אח'באר.

אין ספק שהעולם האסלאמי מודאג מאוד מעתידו של אזור מערב אסיה, בהתחשב במצב בלֶבַנְט ובפלסטין. האנשים החיים בגיאוגרפיה זו, אשר במשך מאות שנים מילאו תפקיד מהותי בקביעת הגורל הפוליטי של העולם האסלאמי, סובלים מזה כמה עשורים אבדות כבדות עקב הזנחת זכויותיהם הריבוניות כתוצאה מהעברת משבר יהודי-נוצרי באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה.

בכל שנות שליחותי כדיפלומט, תמיד עמד "המשבר הפלסטיני" במרכז הדיונים. תמיד עמדתי בפני הטיעון של עמיתים אירופים ש"העם הגרמני רואה את עצמו מבוזה ואחראי לזוועות המשטר הנאצי נגד היהודים". זו האמירה הנכונה; כי ההתנהגות האכזרית ששלטה באותה תקופת ההיסטוריה האפלה האירופית הותירה פצע עמוק בגוף של תושבי אותה היבשת ופצעים רבים בגופן של מדינות אחרות בעולם. למרות הנייטרליות שלה, ארצי איראן נכבשה ואנשי ארצי ספגו אבדות בלתי הפיכות עקב ההשלכות של אותה מלחמה גדולה.

בשיחות הדיפלומטיות, כאשר שאר הצדדים דיברו על חרפתם וקבלת אחריותם בעניין זה, עלתה עבורי שאלה הקשורה ישירות למצבנו הנוכחי: מי אחראי לחרפה ולבושה של פשעי ישראל; המשטר הכובש את אדמת הפלסטינים ומאז ומתמיד הפר החלטות בינלאומיות, תקף את השלמות הטריטוריאלית והריבונות הלאומית של שכנותיה של פלסטין הכבושה, ובאמצעות המשך יצירת הגבלות רבות על העם ושיבוש על שליחת הסיוע ההומניטרי, תקיפות אוויריות נגד אזרחים! די בהתייחסות לדוגמא האחרונה של פשעים אלו, די לציין את שואת בית החולים חללי אל-אקצא ב-14 באוקטובר 2024, שהיא הדוגמה המודרנית לרצח העם הנאצי ב"מחנה עזה", כדי לבטא את הבושה וההשפלה הזו.

המצב של הימים הללו והתרחבות הפשעים הברבריים של ישראל והרחבתה לסוריה מוסיפים שאלה חדשה לשאלתי הקוד בתנאים קשים מאוד. נפילת ממשלה והולדת ממשלה אחרת!? הבעת חרטה והצהרת דאגה הן המילים הפשוטות ביותר ולעיתים המילים חסרות המשמעות ביותר בשימוש בספרות של "מדינות רבות האחראיות לשינוי גורלם של תושבי מערב אסיה".

כבר יותר משבעים וחמש שנים ש"התקוממות" היא הפתרון היחיד לילדי האזור הזה נגד התוקפנות הגלויה של המשטר הציוני ונגד התמיכה הגלויה של מדינות שאינן לוקחות אחריות על האסונות הנוכחיים. "ההתקוממות" נוצרה במחשבותיהם של האבות והאמהות, ובזרועותיהם המסוגלות של ילדים, נעשה שימוש בהתקוממות בצורות שונות. צורת ההתקוממות לאורך תקופה זו התבססה על דרישות הזמן, הכוח והמתקנים, אך היא יצרה תרבות שהדוגמה שלה היא הטרילוגיה "ילדי אל-היג'ארה" מאת המשורר הסורי ניזאר קבאני. נכון שקבאני לא ראה את הימים האלה בעזה, אבל הוא צייר אותם בזהירות באופק מוחו:

הו תלמידי עזה

למדו אותנו

חלק ממה ששכחנו

הוא זה שהציג דימוי של סולידריות שיעית וסונית וגיבוש חזית משותפת בין תושבי סוריה, עיראק, לבנון, איראן ושאר מדינות האזור, שהפכה למודל הצלה של העולם האסלאמי במהלך התוקפנות של דאעש:

קראתי לך הדרום

לובש את הגלימה של חוסיין

והשמש של כרבלא

עץ הוורדים המקדיש את הגאולה

מהפכת כדור הארץ פגשה את מהפכת השמים

גוף שמגיח מהאבק

חיטה ונביאים

קראתי לך הדרום

ירח עצוב העולה בלילה מעיניה של פטימה.

כלי דיג השולטים בהתקוממות

צפרדע נהר זה

שקורא את סורה ההתקוממות כל הלילה

ספרות זו מלמדת על יציבותם ועמדתם של מתקוממים נגד המשטר הציוני; כפי שהוא מראה את אהדתם ואת אהדתם עם חיזבאללה, שצבר מהירות ועוצמה חסרי תקדים מאז המלחמה בת 33 הימים. כמו כן, הוא מבטא רגשות שאינם מיובאים או כלי המשמש את הרפובליקה האסלאמית של איראן.

זה רושם גס אם נדמיין שעם השינוי בצבע דגל המדינה, ישתנו גם הציפיות והאידיאלים החברתיים של החברה של אותה מדינה. העם הסורי הוא האנשים האמיצים שיצרו את סאגת ההתנגדות במלחמת אוקטובר 1973; כשם שגישתם של העם החופשי של סוריה בהגנה על עניין פלסטין גרמה לכך שלמרות השתתפותו של המשטר הבעת'יסטי לשעבר בעל אוריינטציה ערבית בין משתתפי ועידת מדריד, תקוותם של אויבי ההיפרדות של סוריה מחזית ההתנגדות. הפך לייאוש.

לדעתי, האירועים האחרונים בסוריה לא צריכים להוביל להפרת הריבונות, השלמות הטריטוריאלית ולכשלון השלטון הלאומי במדינה זו, אבל אולי ראוי לשים לב לחוכמתו של אדוניס ולקריאתו לבני ארצו. להתאזר בסבלנות לפני ששופטים לעשות לאמונתו, נאמר בצדק כי "העם הסורי אינו נגד שינוי בעומק הווייתם, אלא הם נגד התנהגויות ושיטות המובילות לתוצאה העומדת בסתירה למהות אותו שינוי". לכן, האירועים האחרונים הם הזדמנות לכבד את דעותיהם של כל הקבוצות האתניות והמגמות האינטלקטואליות בסוריה.

היום עמדה סוריה במבחן קשה. האיום שגרמו תנועות ארגוני טרור כמו אל-קאעידה ודאעש העצים את הדאגה באזור, ויש חשש שטרוריסטים יהפכו את סוריה לבסיס בטוח לעצמם. מצד שני, התוקפנות וההתערבות הצבאית של המשטר הציוני, ואחריו אמריקה ובעלות בריתם האזוריות מחו"ל, יצרו אתגרים. הם סבלו מטעויות חישוב אסטרטגיות בלתי ניתנות לתיקון שאי אפשר להסתיר. המטרה הברורה של התוקפנות וההתערבויות הללו היא הרס היסודות החברתיים, ההון המדעי, התשתית הכלכלית וכוח ההגנה של סוריה. למרות הקושי שבדרך זו והמכות שנגרמו מפלישת צבאות זרים לסוריה, ניתן לראות בבירור שבשכונת הארץ הזו יש אנשים מהעם הסורי שבידיים ריקות אך רוח ואמונה ראויים לשבח, המחנה הקטן של ג'בליה, במשך חודשיים נגד המתקפה הקרקעית וחיל האוויר הציוני התנגד בגבורה ובגבורה.

הדרך לצאת מהדילמה הנוכחית היא לשמור על דגל העצמאות ולכבד את הגאווה והכבוד של האומה הסורית ולשמור על דגלה להתנופף, לשמור על הלכידות ורוח הדו-קיום בין ילדי הארץ הזו באמצעות בחירות חופשיות לקביעת הגורל העתידי של המדינה הזו על ידי כל האנשים והמעמדות. כיבוד קולות העם נעשה בבחירות חופשיות ובריאות הכוללות את רצון העם הסורי ומובילה להיווצרות מערכת פוליטית שנבחרה על ידי כל שכבות החברה.

מילות מפתח: שר החוץ של איראן, איראן וסוריה, איראן וישראל, מלחמת ישראל-פלסטין