סוד הניהול של האימאם חמנאי במלחמה הכפויה של המשטר הציוני

"פארס טודיי" - מלחמת 12 הימים של המשטר הציוני נגד איראן, למרות היותה מוגבלת מבחינה גיאוגרפית וזמן, נחשבת למעבדה מצוינת לממשל במצבי משבר. מנהיג המהפכה האסלאמית הוביל את איראן לניצחון על האויב על ידי נקיטת צעדים יעילים באירוע זה.

המתקפה הצבאית האגרסיבית של המשטר הציוני על איראן החלה ב-13 ביוני. במהלך התקפות אלו, מתקנים גרעיניים, מרכזים צבאיים ואתרים אזרחיים, כולל מרכזים רפואיים, כלא אווין ושכונות מגורים, הותקפו, מה שהביא למותם של מספר מפקדים צבאיים בכירים, מדעני גרעין ואזרחים. לאחר מתקפה זו, פרסם האימאם חמנאי, מנהיג המהפכה האסלאמית, מסר לפיו: "כל מתקפה על הביטחון הלאומי של איראן תיענה בתגובה קשה ומצערת".

מאמר זה מתוך "פארס טודיי" בוחן את תפקידו המרכזי של האייתוללה חמנאי בניהול מלחמה זו ואת השפעתה על דעת הקהל העולמית.

ארגון מחדש של הכוחות המזוינים האיראניים

בשעות המוקדמות של ה-13 ביוני, לאחר תחילת התקיפות האוויריות של המשטר הציוני, אירעה סדרה של פיצוצים בטהרן, ונפלו מספר מפקדים בכירים. מנקודת מבט של ניהול משברים, היעדר שכבת פיקוד ראשונה בשעות המוקדמות של כל מדינה עלול להוביל לקריסת שרשרת השליטה ועיכוב בקבלת החלטות קריטיות. אך האירוע בפועל היה הפוך. בשעות הראשונות של המלחמה, מנהיג המהפכה הציג מפקדים חלופיים והכריז על משימתם באמצעות מסר דחוף. מבנה הפיקוד נבנה מחדש במהירות וקווי תמיכה בתקשורת הופעלו.

תוך מספר שעות הופעל מבצע תגובה חזקה של איראן, וגל התקיפות הראשון של טילים מדויקים פגע במערכות הגנה של האויב ולמחסני לוגיסטיקה בתל אביב ובחלקים אחרים של השטחים הכבושים באותו ערב. מהירות פעולה זו נבעה ככל הנראה משני גורמים: ראשית, הארכיטקטורה הפתוחה והמודולרית של הפיקוד, אשר תורגלה בעבר בתרגילים מורכבים ושמרה על קווי פיקוד חלופיים מוכנים, ושנית, נוכחותו של מנהיג המהפכה כמפקד העליון בראש פירמידת קבלת ההחלטות, אשר הצליח למנוע איבוד זמן באמצעות פקודה אחת. הניסיון של היום הראשון של המלחמה הראה כי רעיון "ריכוז בהחלטות וביזור בביצוע" בתנאי מלחמה מודרנית מהירה יכול להיות עמוד השדרה של התקוממותה של מדינה ולהוביל להצלחה. יש לראות באירוע זה אחת מנקודות הברק של המדיניות הצבאית של מנהיג המהפכה בהגנה על איראן.

ניהול דעת הקהל

במסורת של משברים צבאיים, מנהיגים בכירים נוהגים לדבר מאחורי במות רשמיות או דרך הצהרות יבשות של המטה המשותף, אך מנהיג המהפכה דיבר אל העם האיראני שלוש פעמים, בעצמו מול מצלמה. חשיבותה של פעולה זו טמונה לא רק בתוכן המסר, אלא גם ב"תזמון" וב"סוג הביצוע".

המסר הראשון שודר בדיוק באותו הזמן בו איראן שיגרה את הטילים הראשונים על תל אביב. סינכרון זה ביסס את המשכיות הנרטיב של "ההגנה הלגיטימית" עבור העם ומשקיפים זרים: החלטה, ביצוע ומידע במסגרת זמן משותפת.

המסר השני שודר ביום השישי למלחמה, בעוד שהאויב, לאחר שנכשל בריסון כוח התגובה של איראן במהלך הגל הראשון, אימץ אסטרטגיה של התקפות מפוזרות על ערים. מנהיג המהפכה הדגיש "יציבות, רוגע ושליטה במצב" עם הצהרה רגועה אך תקיפה, ושינה למעשה את המודל הפסיכולוגי של החברה מ"תגובה חרדה" ל"שליטה אקטיבית".

 המסר השלישי לאחר הפסקת הלחימה הדגיש "לא לכניעה", תגובה ברורה לתנועות זרות שניסו להציג את הפסקת הלחימה כתבוסה של איראן. מנקודת מבט של תקשורת משבר, שלושת המסרים הללו בנו את הנרטיב הלאומי ומנעו מהדומיננטיות של נרטיב האויב להחליש את המורל הציבורי. בהירות נבחרת החליפה סיסמאות והגזמות; מסיבה זו, המסרים הפכו אמינים אפילו לציבור עוין.

פופולריות אזורית ועולמית גוברת

ניהולו של האייתוללה חמינאי במשבר זכה לשבחים לא רק באיראן אלא גם בעולם. כלי תקשורת עולמיים, כולל אל-ג'זירה והגרדיאן, ציינו כי איראן אילצה את ישראל לסגת עם מינימום נפגעים וההשפעה המרבית. כמו כן, האשטגים כמו "המנהיג העליון" ו"אימאם חמנאי" צברו תאוצה ברשתות החברתיות, והראו כי תדמיתה של איראן ומנהיגותה התחזקה בדעת הקהל העולמית.

תגובה מוחצת לשמועות

בימים שלאחר הפסקת הלחימה, העלו גורמים אמריקאים וציוניים שוב ושוב את נושא ההתנקשות במנהיג המהפכה, אך נוכחותו של מנהיג המהפכה האסלאמית בטקס האבל, גם ללא נאום, הייתה דוגמה מצוינת להפעלת כוח סמלי. נוכחות זו הראתה שלמרות כל האיומים, יציבותה, ביטחונה וסמכותה של איראן נותרו חזקים, ולהנהגה נוכחות יעילה ומעוררת השראה לצד העם והפקידים.

MR