ה"פורין אפיירס": על ארה"ב להשלים עם איראן

המגזין האמריקאי "פורין אפיירס" Foreign Affairs הודה בדיווח כי מדיניות הלחץ המקסימלי של וושינגטון לא רק נכשלה באילוץ איראן להיכנע, אלא שהרפובליקה האסלאמית הפכה למעצמה משפיעה יותר באזור על ידי התקוממות וחיזוק יכולותיה הגרעיניות והטילים.

לפי דיווח של סוכנות הידיעות "פארס", כתב העת האמריקאי פורין אפיירס Foreign Affairs, הודה בדו"ח אנליטי שלו כי מדיניות "הלחץ המקסימלי" של וושינגטון נגד הרפובליקה האסלאמית לא רק שלא הצליחה לאלץ את איראן לסגת, אלא שטהראן גם הצליחה לחזק את יכולות ההרתעה שלה ולהפוך למעצמה משפיעה באזור ואף בזירה העולמית. על פי הדו"ח, פרישתו של דונלד טראמפ מהסכם הגרעין בשנת 2018, בעקבות לחץ פנימי בארצות הברית והתעקשות המשטר הציוני וכמה ממשלות ערביות, נעשתה מתוך הנחה שאיראן תיאלץ לנהל משא ומתן מחדש תחת לחץ הסנקציות המשתקות. אך מה שקרה היה ההפך: איראן הצליחה לשמור על כלכלתה, להאיץ את תוכניתה הגרעינית ולהפוך את הרשת האזורית שלה לפעילה יותר באמצעות אסטרטגיית "סבלנות והתקוממות" שלה.

עוד כתב הפוריין אפייר כי פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין קיצרה את זמן הקפיצה של איראן מיותר משנה לכמה שבועות בלבד. במקביל, קבוצות התקוממות בעיראק, סוריה, תימן והאזור הגבירו את הפעילות נגד האינטרסים של ארה"ב ובעלות בריתה. התקיפה על מתקני הנפט אבקייק בערב הסעודית וירי טילים תימניים לעבר ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות היו דוגמאות להתפתחויות אלו. על פי כתב העת, אפילו ההתנקשות האמריקאית במפקד כוח קודס, הגנרל קאסם סולימאני, בינואר 2020 לא הצליחה לאלץ את הרפובליקה האסלאמית לסגת, ופגיעת הטילים של איראן בבסיס עין אל-אסד חשפה את חולשתה של אמריקה.

כתב העת האמריקאי מודה גם כי פרישתה של וושינגטון מהסכם הגרעין שלחה מסר ברור לטהרן: ארצות הברית היא מדינה לא אמינה, ואין ערובה לכך שהסכם עם ממשל אמריקאי אחד לא יבוטל על ידי ממשל אחר. לכן, במקום להסתמך על הסכמים זמניים, הרפובליקה האסלאמית התמקדה בחיזוק ההרתעה הגרעינית, הטילים והרחפנים שלה; עד כדי כך שכיום כטב"מים איראניים מוכרים כאחד מכלי הנשק היעילים ביותר בעולם.

כת העת הציע פתרון בחלק האחרון של הדו"ח שלו, תוך התייחסות לסוגיות אלו. הפרין אפיירס מדגיש כי: כעת ברור כי לחץ וסנקציות לבדם אינם מסוגלים לאלץ את איראן להיכנע. כשם שטהרן אינה יכולה להבטיח את ביטחונם ורווחתם של אזרחיה על ידי הסתמכות אך ורק על התקוממות.

לדברי מחברי הדו"ח, הנתיב העתידי עשוי לכלול הסכמים זמניים ומוגבלים; כגון הפסקת העשרה מעל 60% בתמורה להפחתה חלקית של סנקציות הנפט, אך לא "כניעה איראנית מוחלטת" ולא "כפיית רצון ארצות הברית". אלה אינן אפשריות. הפרין אפיירס מסכם: יחסי איראן-ארה"ב אולי לעולם לא יהיו ידידותיים, אך הצדדים יצטרכו ללמוד כיצד להתקיים יחד מבלי להיות כל הזמן על סף מלחמה; משום שעתיד המזרח התיכון ואפילו ביטחון האנרגיה ויציבות הכלכלה העולמית קשורים לאופן שבו מערכת יחסים זו מנוהלת.

MR