למה הסנפבק ייכשל?

שר החוץ האיראני, סייד עבאס עראקצ'י, הדגיש במסיבת עיתונאים לאחר ישיבת מועצת הביטחון של האו"ם בליל שישי, 26 בספטמבר: "כמו שהמתקפה הצבאית נכשלה, גם הסנפבק ייכשל"

הוא ציין כי איראן לעולם לא תיכנע ללחץ, והוסיף: "אם לחצים מחוץ לאזור יחליפו את החוק, זה לא ישיג תוצאות". עראקצ'י אמר: "הפעלת snapback היא בלתי חוקית ותחסום את הדרך לדיפלומטיה; הפעלת snapback תמנע את יישום ההסכם שלנו עם הסוכנות, ופעולה זו של מדינות אירופה תשפיע על שיתוף הפעולה שלנו עם הסוכנות".

עראקצ'י הצהיר גם בישיבת מועצת הביטחון כי טיוטת ההחלטה היא ניסיון כן לקדם דיפלומטיה, באומרו: "ארצות הברית בגדה בדיפלומטיה ושלוש מדינות אירופה קברו את הסכם הגרעין (JCPOA)."

ישיבת מועצת הביטחון של האו"ם נערכה ב-26 בספטמבר כדי לבחון ולהצביע על ההחלטה שהוצעה על ידי רוסיה וסין, שמטרתה למנוע את החזרה האוטומטית של סנקציות האו"ם נגד איראן. החלטה זו, שהוצעה טכנית להאריך את החלטה 2231 למשך 6 חודשים (18 באפריל 2026), לא זכתה למספר הקולות הנדרש עקב חסימה מצד ארצות הברית ומדינות אירופה, עם 4 קולות בעד (סין, רוסיה, פקיסטן ואלג'יריה), 9 קולות נגד (צרפת, בריטניה, ארצות הברית, סיירה לאון, סלובניה, דנמרק, פנמה, סומליה ויוון) ו-2 נמנעים (גיאנה ודרום קוריאה).

עם כישלון החלטה זו, תהליך ה"סנפבק" (snapback) על פי פסקה 11 של החלטה 2231 נכנס לשלב הסופי שלו, והסנקציות שהושעו לאחר הסכם הגרעין משנת 2015 (JCPOA) היו על סף חידוש אוטומטי. זאת למרות העובדה שהרפובליקה האסלאמית של איראן הצהירה שוב ושוב כי היא עומדת בכל התחייבויותיה, וכי פרישתה החד-צדדית של ארצות הברית מה-JCPOA ואי-ציותם של הצדדים האירופיים הם הגורמים העיקריים למצב הנוכחי.

בכירים איראנים, בעודם מגנים את התנהגות הבריונות של המערב ואת התהליך הבלתי חוקי של הפעלת Snapback, הדגישו כי הרפובליקה האסלאמית של איראן לעולם לא תיכנע לבריונות וללחץ. טהרן תמיד הצהירה כי היא נותרת מוכנה לדיאלוג המבוסס על כבוד הדדי והסרה אמיתית של סנקציות; אך כל מדיניות של לחץ ואיומים תיענה בתגובה נחרצת מצד הרפובליקה האסלאמית של איראן.

עם זאת, ה"סנפבק" אינו מסוגל להשיג את מטרותיו המוצהרות. ישנן מספר סיבות לכך, ביניהן היעדר קונצנזוס עולמי ליישומו המאוחד, ערוצי ההכנסה העיקריים של איראן (במיוחד נפט למזרח אסיה) עוקפים את הסנקציות במשך שנים, כלי האכיפה של האו"ם מוגבלים, וניסיון העבר הראה שתגובתה של איראן ללחץ המערבי היא צמצום שיתוף הפעולה הגרעיני.

אם מדד ההצלחה של הסנקציה החוזרת (snapback) הוא "הפחתה משמעותית בהכנסותיה הזרות של איראן ואילוץ טהרן לסגת מתוכנית הגרעין שלה", הראיות מצביעות על כך שהסנקציה החוזרת לבדה לא צפויה לחולל הבדל כזה. אפילו אנליסטים מערביים צופים שהשפעתה הכלכלית הקטנה תהיה מוגבלת בהשוואה לסנקציות החד-צדדיות הקשות של ארה"ב, ותהיה במידה רבה פוליטית וסמלית.

נושא נוסף הוא המשך יצוא הנפט. אפילו בתקופה הנוכחית, כאשר יש לחץ רב על איראן, סין הודיעה בפומבי שרוב יבוא הנפט שלה מגיע מאיראן והמשיכה במגמה זו בצורות שונות.

הסוגיה השלישית היא היעדר קונצנזוס מבצעי ופילוג בין מזרח למערב בנוגע ליישום מחדש של סנקציות האו"ם נגד איראן.

למרות שההטלה החוזרת על עצמה מחייבת מבחינה משפטית את כל המדינות החברות באו"ם, יישומה בפועל תלוי ברצון הממשלות, במערכות המשפט שלהן וביכולות הפיקוח שלהן. שחקנים חשובים כמו סין ורוסיה אינם מסכימים עם תהליך זה ולא רק שלא יעזרו אלא יתנגדו ליישום הסנקציות הללו.

הסוגיה הרביעית היא המגבלה של ערכת הכלים של האו"ם. למועצת הביטחון אין את כלי "הסנקציות המשניות" כמו לארה"ב; כלומר, היא אינה יכולה לחייב באופן שיטתי בנקים שאינם מערביים, קווי ספנות חיצוניים או חברות נפט מחוץ לתחומי שיפוט מערביים לציית על ידי איום בניתוק הגישה לדולרים/SWIFT וכו'. בינתיים, איראן שלטה בשיטות לעקיפת סנקציות בשנים האחרונות ומשתמשת בהן ביעילות.

לסיכום, יש לומר כי ביישום ה"סנפבק" נגד איראן, אם הקריטריון הוא שינוי בהתנהגותה הגרעינית והאזורית של איראן וירידה משמעותית בהכנסותיה מחו"ל, הוא "ייכשל"; הסיבות לכך הן יישום הטרוגני של סנקציות האו"ם, לאור ההבדלים החמורים בין המערב למזרח בנוגע אליהן, הרשתות הקיימות לעקיפת סנקציות אנטי-איראניות, ההגבלות המבצעות של האו"ם, ותגובותיה ההדדיות של טהרן בצמצום שיתוף הפעולה הגרעיני עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

MR