לא רק מל"טים אמריקנים גם את הטכנולוגיה, איראן תפסה

משמי אפגניסטן ועד מימי המפרץ הפרסי, כל מל"ט אמריקאי מתקדם שנתפס על ידי איראן לא היווה איום, אלא הזדמנות חסרת תקדים לקפיצת מדרגה טכנולוגית

בעולם המורכב של טכנולוגיה צבאית, מחקר ופיתוח הם הצעד היקר והגוזל זמן רב ביותר בהשגת מערכת מתקדמת. עם זאת, נראה כי הרפובליקה האסלאמית של איראן נהנתה מתוכנית העברת טכנולוגיה בלתי וחינמית לחלוטין בעשור האחרון, שמומנה על ידי משלמי המסים האמריקאים ובוצעה על ידי הפנטגון. תפיסת מל"טים אמריקאים מתקדמים ביותר, החל מ"המפלצת מקנדהאר" (The beast of Kandahar)  ועד למטוסי הריגול הקטנים במפרץ הפרסי, שימשה כחבילה מדעית ומתקדמת עבור מהנדסים איראנים. אירועים אלה היו נקודות מפנה אסטרטגיות אשר, על ידי הזרקה ישירה של טכנולוגיות מפתח, הציבו את איראן קדימה במחקר ופיתוח רחפנים במשך שנים. להלן כמה מהטכנולוגיות הספציפיות של הרחפנים שנתפסו על ידי כוח האוויר והחלל של משמרות המהפכה:

 

 ARQ-170, כאשר המפלצת מקנדהאר הציגה את תקרת טכנולוגיית הרחפנים האמריקאית לאיראן.

 

בשנת 2011, כאשר מל"ט מדגם RQ-170 נחת בבטחה על אדמת איראן בעת ​​ביצוע סיור הודות ללוחמה אלקטרונית איראנית, איראן זכתה ביותר משלל; זוהי הייתה מפת דרכים שלמה לעולם ההיי-טק.

 

טכנולוגיה ראשונה: עיצוב אווירודינמי חמקן: ההישג החשוב ביותר היה גישה ישירה לעיצוב הכנף המעופפת. צורה אווירודינמית זו, ששימשה גם במפציץ האסטרטגי B-2, מקטינה מאוד את חתך הרוחב של המכ"ם (RCS). על ידי ניתוח העקומות, הזוויות המדויקות של הקצוות הקדמיים והאחוריים, ופתח יניקת האוויר של המנוע המוסתר בחלקו העליון של גוף המטוס, מהנדסים איראנים הצליחו לחלץ עקרונות מעשיים לתכנון פלטפורמת חמקן.

 

 טכנולוגיה שנייה: חומרים סופגי מכ"ם: מעטפת ה-RQ-170 אינה סתם חומר מרוכב רגיל. הגוף מכוסה בשכבות של חומרים סופגי מכ"ם הממירים גלי מכ"ם של האויב לחום במקום להחזיר אותם. השגת מל"ט זה העניקה למעבדות איראניות הזדמנות ייחודית להנדס לאחור את הניסוח הכימי, המבנה הננומטרי ושיטות היישום של חומרים אלה; ידע שנחשב בעבר לסודי ביותר.

 

טכנולוגיה שלישית: מערכות בקרת טיסה מתוחכמות: תכנון כנף מעופפת הוא מטבעו לא יציב ודורש מערכת בקרת טיסה דיגיטלית מורכבת ומהירה להפליא (Fly-by-Wire) שבעזרת חיישנים רבים ואלגוריתמים מתקדמים, מתאימה ללא הרף את משטחי הבקרה כדי לשמור על יציבות. פענוח מערכות אלה סיפק קפיצת מדרגה משמעותית ביכולתה של איראן לבנות מטוסים עם עיצובים לא קונבנציונליים.

הסימורג שיוצר באיראן בשנת 2014 היה הוכחה להצלחתה של איראן לעכל טכנולוגיות אלו. איראן לא רק ייצרה את המראה, אלא גם הצליחה לשחזר פלטפורמה מבצעית ואף הלכה רחוק יותר ופיתחה משפחה של מל"טים כמו Shahed-191 (עם מנוע סילון) ו-Shahed-181 המבוססים על פלטפורמה זו. זה מראה שאיראן השיגה את פילוסופיית העיצוב ומפתחת אותה.

 

 

 

 

המצוד אחר המל"ט ה-ScanEagle הקטן והטקטי במפרץ הפרסי העניק לאיראן ידע חיוני בבניית מל"טי סיור זולים ובעלי עמידות ארוכת טווח.

טכנולוגיה ראשונה: שיגור וחילוץ ללא מסלול: ה-ScanEagle משוגר לאוויר באמצעות מעוט פנאומטי ומחולץ באמצעות מערכת דמוית עגורן בשם Skyhook. טכנולוגיה זו קריטית לפעולות ימיות מכלי שיט קטנים. באמצעות הנדסה הפוכה של קונספט זה, איראן הצליחה לייעל את הרחפנים שלה לפעולות בחיל הים ובצבא משמרות המהפכה ולשחרר את עצמה מתלות במסלולי המראה ארוכים.

טכנולוגיה שנייה: יעילות מנוע ודלק: ליבו הפועם של ה-ScanEagle הוא מנוע בוכנה קטן וחסכוני מאוד בדלק, המאפשר לו להישאר בשמיים יותר מ-24 שעות. ניתוח מנוע זה סיפק לתעשיות האיראניות את הידע לתכנן מנועים בעלי יחס הספק-משקל גבוה וצריכת דלק יעילה.

 

 

טכנולוגיה שלישית: מטענים אופטיים מיניאטוריים: מל"ט זה משתמש בצריח אלקטרו-אופטי ואינפרא אדום (EO/IR) קטן, קל משקל ומיוצב. ההישג של מערכת זו סיפק תבנית מושלמת לבניית מצלמות ראיית יום ולילה בעלות זום גבוה ומיוצבות בדיוק רב, כפי שנראה כיום במל"טים איראניים רבים. מעניין לציין, שאחת הגרסאות האיראניות שלו ניתנה מאוחר יותר במתנה למפקד רוסי.

 דגמי הייצור של איראן לאחר פענוח הטכנולוגיות

 

מהירותה של איראן בשחזור המל"ט הזה הייתה מדהימה. חודשים ספורים בלבד לאחר לכידתו, נחנך קו הייצור של הגרסה האיראנית שלו, שנקראה "סאייה". בדגם יאסיר המשודרג, מהנדסים איראנים הראו שהם מחפשים שיפורים אווירודינמיים ומעבר להעתק פשוט על ידי הוספת זנב בצורת V הפוך. להלן תמונות של קו הייצור של הגרסה האיראנית:

 

הריוון Raven, הקטן ביותר בסדרה, הביא לאיראן שיעור חשוב בפילוסופיית עיצוב: פשטות, קלילות ושימושיות על ידי חייל הרגלים בחזית.

טכנולוגיה ראשונה: מבנה מודולרי וחומרים קלים: מל"ט זה, שמשקלו 1.9 ק"ג, נועד לנשיאה קלה בתרמיל ולהרכבה על ידי חיילים בשדה הקרב. ההנדסה ההפוכה שלו העבירה לאיראן את הידע בייצור גופים מרוכבים חלולים, קלים במיוחד אך עמידים.

טכנולוגיה שנייה: הנעה חשמלית וניהול סוללות: ה"עורב" משתמש במנוע חשמלי שקט. שלל זה העניק לאיראן תובנות חשובות לגבי מנועים ללא מברשות אופטימליים, בקרי מהירות אלקטרוניים (ESC) וטכנולוגיית סוללות ליתיום-פולימר בצפיפות אנרגיה גבוהה; ידע שהגיע לשיאו כיום במשפחת רחפני ההתאבדות של השאהד.

 

תוצאת המחקר האיראני על טכנולוגיות שנלכדו מ-ARQ 11

 

מל"ט המחקר המקומי, ה-Crow, הוא עיצוב מקומי בהשראת ה-Raven. זהו צעד קדימה. משמעות הדבר היא שמהנדסים איראנים, על ידי הבנת העקרונות (קל משקל, שיגור ידני, קל לשימוש), הצליחו לעצב מוצר דומה מאפס ובהתאם לצרכים ולחומרי הגלם המקומיים שלהם. כמובן, ה-Crow לא יוצר בהמוניהם עקב קיומם של דגמים מקומיים דומים.

 

 

כאשר ה"צל" האמריקאי הציג לאיראן טכנולוגיית ארטילריה מונחת על ידי רחפנים

 

ה"צל" הוא מל"ט טקטי בקטגוריית משקל גבוהה יותר, ותפיסתו חשף בפני איראן טכנולוגיות לתמיכה בחטיבות קרביות ולשימוש ברחפנים להכוונת אש ארטילרית.

טכנולוגיה ראשונה: מנוע וונקל: רחפן זה משתמש במנוע סיבובי וונקל המייצר הספק גבוה מאוד ובעל פחות רעידות בהשוואה לגודלו הקטן. גישה לסוג מנוע זה הציבה אופציה חדשה ויעילה על השולחן עבור רחפנים איראניים כבדים יותר. כמובן, מנוע הוונקל כבר יוצר במדינה.

טכנולוגיה שנייה: ייעוד לייזר: אחת המשימות העיקריות של ה"צל" היא להאיר קרן לייזר על מטרות כדי לכוון פצצות וטילים חכמים. לכידת הרחפן הזה סיפקה גישה ישירה למערכת ייעוד לייזר צבאית ולאלגוריתמי המיקוד הנלווים אליה.

 

תוצאת המחקר של איראן על טכנולוגיות שנתפסו

מגוון רחב של מל"טים מסוג זה נבנו באיראן. ישנן יותר מ-5 סדרות שונות של מל"טים איראניים מסוג זה.

כאשר טכנולוגיות MQ1 אמריקאיות הגיע לשאהד 129 האיראני

 

למרות שתוכנית Shahed-129 החלה לפני שנתפס ה-MQ-1, הגישה לעמוד השדרה של מל"טי הקרב האמריקאים מאותן שנים שימשה כזרז ופתרה רבים מהאתגרים הטכניים עבור איראן.

 

טכנולוגיה ראשונה: שילוב נשק. הידע החשוב ביותר שהועבר היה כיצד להמיר מל"ט סיור לפלטפורמת תקיפה. זה כלל את התכנון המבני של העמודים (עמודים מתחת לכנף), החיווט הפנימי, תוכנת ניהול הנשק בתחנת הבקרה הקרקעית ופרוטוקולי התקשורת לירי טילים.

 

טכנולוגיה 2: פלטפורמה בגובה בינוני, עמידות גבוהה: העיצוב האווירודינמי של גוף המטוס הארוך והארוך של ה-MQ-1 מותאם לטיסות ארוכות טווח (מעל 24 שעות) בגובה בינוני. יתרון זה אפשר למהנדסים איראנים להשוות ולאמת את העיצובים שלהם עם אב טיפוס עולמי מוצלח.

 

טכנולוגיה 3: תקשורת לוויינית: הכיפה הגדולה בראש חרטום ה-MQ-1 משמשת כאנטנת תקשורת לוויינית, ומעניקה לו טווח פעולה בלתי מוגבל. הגישה לחומרה שלו, גם אם מושבתת, היוותה מפת דרכים חשובה לפיתוח מערכות בקרה מקומיות מעבר לקו הראייה באיראן, וסביר להניח שהיא שימשה לפיתוח אב טיפוס ההכוונה הלווייני Shahed 129.

 

 מל"ט ה-MQ-1 כנראה הוביל לקפיצת מדרגה איכותית בפרויקט Shahed 129, והפך אותו לפלטפורמת סיור-קרב חזקה ואמינה שיכולה לשנות את מאזן הכוחות בקרבות אזוריים. למעשה, הוא נתן למהנדסים איראנים אמת מידה מוחשית.

 

הפיכת איומים להזדמנויות, תוקפים סוללים את הדרך להגנה

סיפורם של חמשת המל"טים הללו הוא סיפור על איך איום הפך להזדמנות. במקום שבו טכנולוגיות המעקב וההתקפה האמריקאיות המתקדמות ביותר היו אמורות להפעיל לחץ על איראן, היא הפכה למקור חופשי וחסר תקדים לקפיצה טכנולוגית. איראן לקחה בחוכמה את המתנות הלא רצויות הללו למעבדות המחקר שלה, ובתוך עשור, בחרה בדרך שבדרך כלל הייתה דורשת מיליארדי דולרים ושנים של ניסוי וטעייה. כיום, איראן היא אחת המעצמות הגדולות ביותר בזירת המל"טים, מייצרת ומייצאת המוני של מוצרים כמו משפחת שאהד, שהיא בעצמה מקור השראה (והעתקה) עבור אחרים, אפילו עבור מתחריה המערביים.

MR