קפיצה היסטורית בטכנולוגיית החלל באיראן

תעשיית החלל של איראן אינה עוד רק משאלה; היא הפכה למציאות אסטרטגית המשפיעה בו זמנית על הכוח הלאומי, הביטחון והכלכלה. במהלך שני העשורים האחרונים, תעשייה זו עברה שינוי מהפכני, והתקדמה מייצור לווייני מחקר פשוטים לשיגור לוויינים כבדים ומתוחכמים למסלולים גבוהים

פארס טודיי - מה שהיה פעם רק חלום הפך למציאות מוחשית; לוויינים פעילים, טילי שיגור (מרקיעים) Launch vehicle רבי עוצמה ותשתית חלל איראנית, כולם מעידים על קפיצה היסטורית מבידוד לעוצמה ואיתנות לאומיות.

במצב הגיאופוליטי הסוער של ימינו, כוחה של אומה אינו מוגבל עוד לגבולות היבשתיים או ליכולות הכלכליות שלה, אלא נמדד כעת על ידי שליטתה ב"חזית האולטימטיבית": החלל החיצון.

תעשיית החלל של איראן מגלמת את הרצון הלאומי הזה להשתחרר מאילוצים ומגבלות של המוחות הזרים, ולקפוץ משלב ההסתפקות העצמית (האוטרקיה) אל שלב הדומיננטיות הטכנולוגית.

לפני יותר משני עשורים, חלומות אלה היו רק משאלות ושאיפות, אך כיום הם הפכו למציאות מוחשית המשפיעה על משוואות אזוריות וגלובליות באמצעות לוויינים פעילים, משגרים רבי-משימתיים ומיקוד במסלולים בגובה רב.

מבוא זה מהווה פתח לניתוח מעמיק של הנתיב בו צעדה איראן, בו עברה משלב מחקר "הוכחת היתכנות", המגולם על ידי הלוויין "אומיד", לשלב קיבוע טכני ורכישת יכולות מידע מתקדמות; זהו סיפור עלייתה של תעשייה שהייתה לא רק סמל לביטחון עצמי הנדסי, אלא גם אינדיקציה ברורה לשינוי אופי הכוח במאה ה-21.

תעשיית החלל של איראן אינה עוד רק משאלה; היא הפכה למציאות אסטרטגית המשפיעה בו זמנית על הכוח הלאומי, הביטחון והכלכלה. במהלך שני העשורים האחרונים, תעשייה זו עברה שינוי מהפכני, והתקדמה מייצור לווייני מחקר פשוטים לשיגור לוויינים כבדים ומתוחכמים למסלולים גבוהים.

תחילתה של תעשיית החלל והקשר שלה לביטחון המדינה

ההיסטוריה של תעשיית החלל האיראנית קשורה באופן בלתי נפרד להיסטוריה של ההגנה הלאומית. שורשיו של תחום זה נעוצים למעשה בצורך לפתח תשתית משגרים ואלקטרוניקה בעקבות המלחמה הכפויה בשנות ה-80, צורך שהפך מאוחר יותר לפלטפורמה להעברת טכנולוגיה לתחום החלל, שם הצורך בניטור משאבים, תקשורת ומטאורולוגיה היה בין המוטיבציות הראשוניות.

לאחר אישור הפרלמנט, הוקם המרכז הלאומי לחישה מרחוק בשנת 1991. עם זאת, אבן דרך מוסדית משמעותית הושגה עם הקמת מועצת החלל העליונה ולאחר מכן הקמת סוכנות החלל האיראניתISA  בשנים 2003-2004. מוסדות אלה קיבלו על עצמם את האחריות על הניהול הכולל, פיתוח מדיניות ותיאום קשרים בין בעלי עניין שונים כדי להגדיר נתיב פיתוח אחיד.

השיגור המוצלח של "אומיד" (תקווה): תחילתו של מסע החלל של איראן

השיגור המוצלח של לוויין המחקר "אומיד" על ידי הטיל "סאפיר" מתוצרת איראן בשנת 2008 סימן נקודת מפנה טכנולוגית והכרזה רשמית על כניסתה של איראן לעידן החלל. הישג זה הדגים את יכולתה הטכנית של איראן להשלים את כל מחזור טכנולוגיית החלל (תכנון, ייצור לוויינים, ייצור משגרים, שיגור ובקרת לוויינים במסלול).

הצלחה זו הציבה את איראן רשמית מועדון המדינות המעטות בעלות יכולת אסטרטגית זו. בעקבות אומיד, הושקו פרויקטים רבים באוניברסיטאות המובילות במדינה, וכתוצאה מכך נוצרו לוויינים כמו פיאם (מסר), נוויד (בשורות טובות), רסאד (תצפית) וזפר (ניצחון). לוויינים מהדור הראשון הללו, למרות רזולוציית הצילום הנמוכה יחסית שלהם, היוו את אבן הפינה לבדיקת תת-מערכות ולשיפור המומחיות של מומחים מקומיים.

המעבר לשלב התפעולי והגדלת היכולות

בשנים האחרונות, תעשיית החלל האיראנית עברה משלב המחקר והפיתוח הטכנולוגי לשלב המבצעי, תוך התמקדות בהגדלת יכולת השיגור והדיוק. שינוי זה נקשר להתמקדות למשגרים מדור חדש ובשדרוג יכולות התשתית. בתחילה, המשגר ספיר, בעל יכולת מוגבלת לשאת מטענים קלים מאוד, הייה המשגר הדומיננטי.

אבל היום, עם הביצועים המוכחים של משגרים בעלי יכולות גבוהות יותר כמו "סימורג", "קאסד" ו"קאאם "100, הסיפור השתנה לחלוטין. השיגורים המוצלחים של ה"סימורג" בשנים האחרונות הראו את יכולתו להזריק 300 קילוגרמים של מטען למסלול, מה שמייצג עלייה משמעותית בקיבולת המטען ומאפשר פריסה של לוויינים מרובים או מטענים כבדים יותר.

לווייני הדור החדש: העין החדה של איראן

הכנסתם ושימושם של כלי שיגור המונעים בדלק מוצק כמו ה-Qaem-100 – ששיגר בהצלחה את הלוויין "ת'ורייה" Thuraya למסלול בגובה 750 קילומטרים בדצמבר 2023 – מייצגים שינוי אסטרטגי. הגעה לגובה זה קבעה שיא חדש לשיגורים מקומיים, והשימוש בדלק מוצק משפר את הדרישות לתגובה מהירה, חמקנות ושיגור מנקודות מרובות בתרחישי אבטחה.

בינתיים, התמקדות במסלולים גבוהים יותר, כגון מסלול גיאוסטציונרי (36,000 ק"מ), עם חשיפת מודול העברת המטען המסלולי Saman-1     מייצגת יכולת טכנית נדירה. מודולים אלה מאפשרים העברת מטען ממסלולים נמוכים סביב כדור הארץ למסלולים גבוהים יותר, ומסמנים צעד מעשי עבור איראן לקראת השלמת תוכנית המסלולים הגיאוסטציונריים שלה ואספקת שירותי לוויין קבועים.

לוויינים מהדור החדש אינם עוד רק מכשירים לבדיקת מסלולים; הם הפכו לכלים מבצעיים לאיסוף מודיעין. לוויינים כמו נור 3 (ששוגר בספטמבר 2023 על ידי המשגר "קאסד", עם רזולוציית צילום של 2.5 עד 10 מטרים) שיפרו משמעותית את יכולות המעקב והמודיעין של איראן.

לוויינים שייוצורי אחרי כן כמו Pars-2 וגרסאות משופרות של Zafar-2 מפותחות כדי להשיג רזולוציה גבוהה יותר. תמונות אלו משמשות לניהול משאבי מים, חקלאות, ניטור סביבתי, וחשוב מכל, לאיסוף מודיעין צבאי אסטרטגי. בתרחישים כמו סכסוכים אזוריים, יכולות חלל אינן עוד קוסמטיות בלבד, אלא הפכו לעמוד תווך של ניהול מידע וחוסן לאומי.

פיתוח תשתיות קרקעיות

פיתוח זה לווה בהקמת תשתיות קרקעיות שונות. בניית מרכז החלל צ'בהאר, אשר חווה התקדמות משמעותית, ובזכות מיקומו הגיאוגרפי המתאים, הוא מייצג את נקודת השיגור הטובה ביותר, והשלמתו מגבירה את יציבות פעולות השיגור בתנאי איום.

יתר על כן, פיתוח מרכזי בקרת לוויינים אסטרטגיים באתרים כמו סלמאס Salmas וצ'נראן Chenaran מבטיח תקשורת רציפה ופיקוד לוויינים ברחבי איראן. תפיסת החלל עברה מנקודת מבט אסטרטגית גרידא לנקודת מבט של כוח כלכלי, פוליטי ואסטרטגי. מעורבות המגזר הפרטי בתעשיית החלל האיראנית החלה, במטרה להגביר את התחרותיות ולהאיץ את הייצור.

תפקידו של המגזר הפרטי ושיתוף הפעולה הבינלאומי

לוויינים כמו קאות'אר יוצרו על ידי חברות פרטיות, ושיגור לוויינים שיוצרו כולם על ידי המגזר הפרטי מראים יכולות עצמאיות והסתפקות טכנולוגית. חשוב מכך, מערכת הלוויינים שאהיד סולימאני, מערכת הלוויינים הראשונה של איראן למעגל צר, תוכננה לספק שירותי אינטרנט של הדברים IoT והעברת נתונים במהלך משברים.

יכולת זו מהווה שכבת אבטחה חיונית לשמירה על תקשורת וניטור מידע במהלך מתקפות או אסונות טבע. עם קביעת יכולות ראשוניות אלו, תעשיית החלל האיראנית מסתכלת כעת לעבר יעדים שאפתניים יותר ושיתוף פעולה בינלאומי מתקדם. איראן נכנסה לתחום חקר החלל (מדעי החלל), ושואפת לפיתוח קפסולות מתקדמות שמסוגלות להובלת בעלי חיים מצביעה על מטרה של שליחת אסטרונאוטים לחלל.

וחשוב מכל, ההכרזה על שיתוף פעולה עם תוכנית החלל הסינית הובילה לשיגור קפסולת מחקר איראנית לירח השנה. שיתוף פעולה זה מייצג הישג דיפלומטי ומדעי משמעותי, הממקם את איראן בין המדינות הבודדות בעלות גישה לרוברי חקר ירחיים Exploration Rovers.

קצב מואץ ומטרות עתידיות

סדרת השיגורים המוצלחים בשנים האחרונות, כולל משימות עתידיות כמו השיגור המשולש של לווייני Zafar-2 ו-Baya והדגם השני של "קות'ר" מראה מהירות חסרת תקדים בתעשייה זו. יתר על כן, חשיפת לווייני תקשורת בגובה רב כמו Nauk ופריסת לוויין התקשורת הראשון למסלול ישלימו את הפאזל של שירותי החלל של איראן.

לסיכום: מבידוד למועדון החלל

תעשיית החלל של איראן עברה נתיב קשה ומאתגר מאז התקופה שלאחר המלחמה שנאכפת על איראן בשנות השמונים על ידי המשטר של עיראק דאז. מהסתמכות על אספקת חלקים ומומחיות טכנית עד להשגת מעמד של יצרנית ובעלים של לוויינים מבצעיים בעלי יכולות הדמיה ברזולוציה גבוהה ויכולת לשאת מטענים כבדים, קפיצות אלו הרחיבו את העומק האסטרטגי והמודיעיני של איראן באזור והעבירו את תפיסת ההרתעה מכדור הארץ לחלל.

כעת, עם הקמת וקיבוע תשתיות, כניסת המגזר הפרטי והתמקדות במסלולים גבוהים יותר ואפילו בירח, איראן הצטרפה לשורות 10 עד 11 מדינות בעלות תוכנית חלל שלמה. עם זאת, הישג זה אינו המטרה הסופית; המטרה הסופית היא להשיג מקום מוביל בעולם בתעשייה אסטרטגית זו. שאיפה זו תבטיח השקעה מתמשכת בידע וטכנולוגיה מתקדמים בשנים הקרובות.

FT