מלחמת הצללים: כיצד איראן מרחיבה את רשתות הריגול שלה בתוך "ישראל"?

שימוש ברשתות אלקטרוניות, תמריצים כספיים וניצול חולשות חברתיות ופסיכולוגיות הם הכלים עליהם איראן מסתמכת כדי להרחיב את השפעתה בחברה הציונית

פארס טודיי - בשנים האחרונות חלה הסלמה משמעותית במתיחות ובמלחמות צללים בין איראן לישות הציונית. עימותים אלה אינם מוגבלים לקרבות צבאיים ישירים; זירת המודיעין והריגול הפכה לאחד מזירות הקרב הבולטות ביותר. באמצעות אימוץ אסטרטגיות מורכבות וממוקדות, איראן הצליחה לחזק את השפעתה במגזרים רגישים של המבנה הביטחוני והחברתי הישראלי, ובאמצעות רשת של סוכנים מקומיים נאסף מידע חיוני.

מה שמייחד את מסלול ההשפעה האיראנית הוא החולשה הפנימית של החברה הציונית הישראלית ומשבר הלגיטימציה של הישות. ניתוחים מצביעים על כך שרבים מתושבי השטחים הכבושים חסרי ביטחון בעתידה של הישות וביכולתה לשרוד, וחשים כי המרקם הפוליטי והחברתי שלה קורס. חוסר ביטחון זה, יחד עם משברים כלכליים, פילוגים דתיים ואתניים, והלחצים הנובעים מהעימותים המתמשכים עם הפלסטינים, יצרו קרקע פורייה להסתננות וגיוס.

השינויים המודיעיניים בין איראן לישראל בשנים האחרונות מצביעים על כך ששני הצדדים מנהלים מלחמה חשאית מורכבת ורב-שכבתית. במהלך מלחמת 12 הימים האחרונה, ישראל הצליחה להציג את רשתות ההשפעה שלה בתוך איראן; רשתות המורכבות מסוכנים איראניים ולא איראניים אשר נוצלו להשגת מידע על מתקני גרעין, פעילותם של מדענים ואף תשתית ביטחונית איראנית. חלק מסוכנים אלה מילאו תפקיד בהעברת ציוד וטכנולוגיה מסווגים ששימשו בפעולות חשאיות נגד איראן.

לאחר המלחמה, טהרן פתחה בקמפיין נרחב של מעצרים וטיהורים כדי לחשוף את המסתננים הללו. במקביל, איראן גם הרחיבה את מאמצי הגיוס שלה בתוך ישראל. דיווחים ביטחוניים ישראליים מצביעים על כך שניסיונותיה של טהרן לגייס אזרחים ישראלים מתבצעים לעתים קרובות באינטרנט, מונעים על ידי תמריצים כספיים, ומאמצים אלה הואצו מאז 2020. על פי נתונים שנרשמו, בין השנים 2013 ו-2025 נחשפו בישראל כ-39 מקרים של ריגול או פעילות ביטחונית הקשורה לאיראן, 31 מהם כללו אזרחים ישראלים. על רבים מהאנשים הללו לא הוטלו משימות מסוכנות, אלא משימות פשוטות כמו צילום בסיסים צבאיים, ניטור תנועות צבא, או אפילו תליית פוסטרים נגד הישות הישראלית; אך מאז 2024 המשימות הפכו מסוכנות יותר.

אסטרטגיית ההשפעה של איראן בישראל

ההשפעה האיראנית בישראל החלה לפני שנים, אך קצב ההתגברות שלה הואץ החל מהעשור השני של המאה ה-21. ניתוח מבוסס על נתונים מצביע על כך שאיראן מנצלת גישות דיגיטליות, רשתות חברתיות ותקשורת מקוונת כדי לגייס מרגלים. פלטפורמות כמו טלגרם, וואטסאפ, אינסטגרם ופייסבוק ממלאות תפקיד מרכזי באסטרטגיה זו, ומאפשרות לאיראן למשוך אנשים מסיבות כלכליות, חברתיות או פסיכולוגיות.

איראן מתמקדת במיוחד באנשים המתמודדים עם קשיים כלכליים, חברתיים או פסיכולוגיים. תיקי מודיעין עדכניים מגלים כי רוב המגויסים שייכים לקבוצות מיעוט, הם עולים טריים, או חשים תחושת שייכות חלשה לחברה הישראלית. משבר אמון ב"מדינה" וחרדה מהעתיד הם גורמים משמעותיים המניעים אנשים לשתף פעולה עם איראן. ניתוחים סוציולוגיים מצביעים על כך שאיראן מנצלת את חוסר הלכידות החברתית ואת תחושת הזהות החלשה בחברה הישראלית, ומשתמשת בכך כחלון להסתננות.

דוגמאות אמיתיות למקרי השפעה ופעולות ריגול

המקרה של גונן שגב Gonen Segev, השר הישראלי שריגל למען איראן: המקרה של גונן שגב, שר האנרגיה לשעבר, הוא אחת הדוגמאות המשמעותיות ביותר לחדירה איראנית למערכת הפוליטית והביטחונית הישראלית. בסופו של דבר הוא הודה בריגול למען איראן והגיע לעסקת טיעון כדי להימנע מהעמדה לדין בגין בגידה.

על פי דיווחים רשמיים, שגב יצר קשר עם דיפלומטים איראנים במהלך שהותו בניגריה, תחילה כרופא באבוג'ה, ומאוחר יותר באמצעות שתי פגישות ישירות עם גורמים בשגרירות איראן בשנת 2012.

השב"כ הודיע ​​כי גויס על ידי המודיעין האיראני לעבוד כמרגל. חקירות גילו כי סיפק מידע חיוני על גורמי ביטחון ישראלים, תשתיות רגישות, שוק האנרגיה ובסיסים צבאיים ואזרחיים.

כלי התקשורת הישראליים דיווחו כי השתמש במערכות תקשורת מוצפנות וקיים פגישות בבתי מלון ובדירות במדינות שונות כדי להעביר נתונים. הוא גם ניסה להציג כמה סוכנים איראנים לגורמים ישראלים במסווה של "אנשי עסקים".

מקרה זה הנחית מכה קשה על ישראל, שכן האדם המעורב לא היה אזרח מן השורה, אלא שר לשעבר בעל היכרות מעמיקה עם מנגנון הביטחון הישראלי.

המקרה של רועי מזרחי ואלמוג אטיאס:

שני הצעירים הללו (שניהם בני 24) מהעיר נשר, הסמוכה לחיפה, הם דוגמה מובהקת לגיוס ישראלים על ידי איראן. משימותיהם החלו בצילום בתים ושלטים של סוכנויות רכב וכתיבת מסרים אנטי-ממשלתיים, ובהמשך ערבו להתקנת מצלמות ואיסוף מידע על גורמים ובסיסים צבאיים. משברי זהות וחוסר אמון במדינה מילאו תפקיד מרכזי ברגישותם לגיוס.

המקרה של באסם וטאהר ספדי:

זהו מקרה משמעותי נוסף, בו אב ובן מהכפר הדרוזי מַסְעָדֶה הואשמו בשיתוף פעולה עם איראן. טאהר, בהוראת אביו, אסף מידע על תנועות צבאיות ישראליות ברמת הגולן ושלח אותו לעיתונאי שעבד בערוץ טלוויזיה איראני. המקרה משקף את ניצול הרשתות המשפחתיות והחברתיות על ידי איראן כדי לחדור למבנים מקומיים.

המקרה של רפאל רוני:

רוני, חייל ישראלי בן 21, שירת בבסיס חיל האוויר האסטרטגי חצרים. כלי התקשורת הישראליים הודו כי איראן חדרה לרשת המודיעין של הבסיס. רוני עבד במשך תקופה ממושכת עם פעילים איראנים ולא הביע חרטה, והצהיר כי הוא מוכן לעשות הכל תמורת כסף.

על פי ערוץ 15, כ-50 כתבי אישום הקשורים לריגול עם איראן הוגשו בחודשים האחרונים, כולל חמישה נגד אנשי צבא.

פרשת שמעון אזרזר:

במהלך מלחמת 12 הימים, שמעון אזרזר, בן 27, נעצר בחשד לריגול למען איראן. על פיCNN , הוא היה בקשר עם פעילים איראנים באינטרנט במשך שנה, וסיפק להם תמונות של אתרי חיל האוויר, בסיס חיל האוויר רמת דוד ומידע מפורט על תקיפות טילים איראניות במהלך המלחמה, בתמורה לכסף, כולל 333 שקלים במטבעות קריפטוגרפיים. הוא עבד עבור חברות שהיו להן חוזים ומשתפות פעולה עם הצבא, המשטרה והתעשיות הביטחוניות, ואף עבד בבניין המשקיף על מתקן צבאי שנחשב לבסיס חיל האוויר בגלילות, מושבה של יחידה 8200. האיראנים ניסו גם להביא אותו ואת אשתו לאיראן ולהציע להם עבודה. התביעה טענה כי מחק במכוון הודעות כדי להסתיר ראיות.

ניתוח נתונים ומגמות

מחקר של מכון וושינגטון מצביע על כך שאיראן ביצעה לפחות 39 פעולות ריגול בתוך ישראל בין השנים 2013 ו-2025, 31 מהן כללו ישראלים. גילאי הפעילים נעו בין 13 ל-73, כאשר יותר ממחציתם היו צעירים. המחקר מסיק כי איראן משתמשת בשילוב של מניעים כלכליים, אידיאולוגיים ופסיכולוגיים, וכתוצאה מכך נוצרת רשת נרחבת ופשוטה יחסית.

ניתוחים תקשורתיים וחברתיים מצביעים על כך שהחברה הישראלית עוברת תקופה של קריסה פנימית. סכסוכי מעמדות, מתחים דתיים ואתניים וחוסר אמון בממשלה הפכו את האוכלוסייה לפגיעה יותר לגיוס על ידי כוחות חיצוניים.

תגובה ישראלית והתמודדות עם ההסתננות

התגובה הישראלית הגיעה בצורה של מעצרים והעמדה לדין, בנוסף לקמפיינים להגברת ההסברה כמו קמפיין "כסף קל מגיע במחיר גבוה". הישות מנסה לשלב הרתעה משפטית עם קמפיינים להגברת ההסברה הציבורית. עם זאת, גורמי ביטחון מודים כי האיום האיראני נותר משמעותי משום שבני אדם הם החוליה החלשה ביותר ומניעים אישיים פותחים את הדלת להסתננות.

ניתוח פסיכולוגי וחברתי של החדירה האיראנית

המסמכים מגלים כי איראן מגייסת אנשים על סמך צרכים פסיכולוגיים, חברתיים ופוליטיים. אלו שחווים תחושות של חוסר ערך, לחץ או קשיים כלכליים הם הפגיעים ביותר לגיוס. חוקרים ישראלים אומרים שכסף אינו המניע היחיד; הצורך בהתרגשות ותחושת השפעה הם גם קריטיים.

איראן מנצלת את החללים הפסיכולוגיים והחברתיים הללו כדי לבנות רשתות יציבות יותר. ניתוח פסיכואנליטי זה מראה את יכולתה של איראן לנצל פערים אלה כדי להרחיב ולקיים את רשתות הריגול שלה. שחיקת האמון במשטר ותחושת חוסר הביטחון לגבי העתיד מחריפות את הפגיעויות הללו, ויוצרות קרקע פורייה להשפעה זרה.

מסקנות

על פי דו"ח של שרה בות'ס ומתיו לויט במכון וושינגטון, אחת התוכניות החמורות ביותר הייתה ניסיון ההתנקשות בבנימין נתניהו, שר ההגנה לשעבר וראש השב"כ לשעבר, בשנת 2024.

איש העסקים מוטי ממן נסע פעמיים לאיראן ולטורקיה תמורת 5,000 אירו כדי להשתתף בתוכנית, שנחשבה כחלק מתגובת איראן להתנקשות במנהיג חמאס. השב"כ מציין כי מקרי ריגול הקשורים לאיראן גדלו ב-400% בשנת 2024. משטרת ישראל מאשרת כי איראן ניצלה את המלחמה האחרונה עם חמאס בעזה כדי לגייס ישראלים נוספים.

השפעתה של איראן בתוך ישראל היא דוגמה למורכבותה של מלחמת הצללים בעידן המידע. השימוש ברשתות סייבר, תמריצים כספיים וניצול פגיעויות חברתיות ופסיכולוגיות מאפשרים לאיראן להרחיב את השפעתה. מקרים כמו אלה של מזרחי, אטיאס, ספדי ורוני מדגידשים כי איראן הצליחה להקים רשתות ריגול יעילות.

נתונים מצביעים על כך שהחברה הישראלית מתפרקת מבפנים וכי רבים מאזרחיה חסרי ביטחון בעתיד, מה שיוצר פתח לרשתות ריגול - ובמיוחד איראניות - להרחיב את טווח ההגעה שלהן. מתוך 31 מקרי הריגול, 20 כללו תשלומים, לרוב במטבעות קריפטוגרפיים.

רבים מהפעילים ידעו שהם עובדים עבור איראן, בעוד שאחרים האמינו שמשימותיהם חסרות משמעות. המשימות נעו בין תליית פוסטרים ואיסוף מידע ועד ניסיון גיוס בני משפחה.

FT