איראן או ישראל, מי שילמה יותר? – דוח על מלחמת 12 הימים + תמונות

"פארס טודיי" - בסביבות השעה 3:15 לפנות בוקר ב-13 ביוני 2025 שעון מקומי, פיצוצים מרובים זעזעו את טהרן.

ההתקפות היו רק הניצוץ לפתיחת מבצע מורכב נגד תוכניות הגרעין והטילים של איראן. חיל האוויר של המשטר הציוני, יחד עם חבלנים מקומיים המצוידים ברחפני התאבדות ונשק נגד טנקים, פתח בתחילה את דרכו עד לבירה על ידי התקפה נגד חלק מרשת ההגנה של איראן במחוזות הצפון-מערביים, ולאחר מכן תקף עשרות מטרות ברחבי איראן עם יותר מ-200 לוחמים בחמישה גלים רצופים בסביבות השעה 6:30 בבוקר. תקיפות האוויר של המשטר הציוני נמשכו ב-12 הימים הבאים, עם קיבולת של 1,500 גיחות. ההתקפות מוזכרות במסגרת תוכנית מבצעית רחבה המכונה "עם כלביא".

בתגובה, איראן הגיבה לאיום זה על ידי שיגור מתקפות טילים בליסטיים הגדולות והאינטנסיביות ביותר. ירי יומי של עשרות רקטות ויותר מ-500 טילים בליסטיים בסך הכל בפרק זמן קצר זה שינה את ההערכות הקודמות של הצד הציוני.

מנקודת מבטם של רבים, סכסוך ישיר בין איראן למשטר הציוני היה בלתי נמנע; במיוחד לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, כאשר שני הצדדים היו קרובים שוב ושוב לעימות. מגמה זו באה לידי ביטוי בשני מבצעי טילים ומל"טים איראניים תחת הכותרת "ההבטחה הכנה 1" (מתאריך 13 באפריל 2024) ו"ההבטחה הכנה 2" (מתאריך 1 באוקטובר 2024), אך שיאו של עימות זה הסתיים במלחמה בת 12 יום.

ההקדמה למבצע זה החלה כאשר המשטר הישראלי תקף פעמיים ארבעה רכיבים של מערכת ההגנה האווירית S-300 של איראן באספהאן ובטהרן. חודשים ספורים בלבד לפני תחילת המבצע, שני אתרי מכ"ם להתרעה מוקדמת ליד הגבול העיראקי היו מטרה לאחר ההבטחה הכנה 2, מה שהפחית את יכולות המעקב ארוכות הטווח של איראן אחר מכ"ם. במהלך תקופה זו, חיל האוויר הישראלי הגדיל באופן דרסטי את תנועותיו ויצר באופן שגרתי דפוס צפוי, מה שהפחית את רגישות רשת ההתרעה המוקדמת של איראן.

המבצע החל בדיוק כאשר כוח הטילים של משמרות המהפכה וכוחות ההגנה האווירית המשותפים לצבא ולמשמרות המהפכה הוקצו לבצע תרגיל שנתי. מבצע מורכב זה, המבוסס על דוקטרינת הלם המערכת, נועד להנחית מכה מדויקת ופתאומית במטרה למוטט את הארגון ולשבש את רשת הפיקוד והבקרה. מספר מבצעי־משנה תוכננו במסגרת "עם כלביא": התנקשות ממוקדת במפקדים בכירים במשמרות המהפכה, ביניהם החללים חוסיין סלאמי, מוחמד באקרי, אמיר חג'יזאדה וע'ולם עלי ראשיד במסגרת מבצע "חתונה אדומה", ובמבצע נפרד בשם "נרניה" בוצעו תקיפות נגד מספר מדענים הקשורים לתוכנית הגרעין ובני משפחותיהם בטהרן.

בקרב זה, המשטר הציוני רדף אחר שלוש מטרות עיקריות: בשלב הראשון, השתקת ההגנה האווירית של איראן הושג על ידי השמדת מכ"מי התרעה מוקדמת, בסיסי אוויר ומערכות טילי קרקע-אוויר כדי לסלול את הדרך לשלבים הבאים. לאחר מכן, באה מכה קשה לתוכנית הגרעין של איראן, מתקפות שכוונו, בהתערבות ישירה של ארצות הברית ובמסגרת מבצע "פטיש חצות", (באנגלית: Operation Midnight Hammer), נגד מתקנים כמו פורדו, נתנז, מרכז המחקר הגרעיני באספהאן וכור חנדאב הלא מושלם. מצד שני, בו זמנית, החלשת יכולות הטילים של איראן על ידי השמדת מרכזי ייצור ומחסני אחסון של טילים בליסטיים עמדה על סדר היום. נושא זה הפך לעדיפות חיונית עבור המשטר הציוני לאחר שחווה את פגיעותה של ישראל להתקפות טילים במהלך מבצע "ההבטחה הכנה". עם זאת, אפילו מתקפות אינטנסיביות אלו לא יכלו למנוע את מתקפת הנגד של איראן.

פחות משלוש שעות לאחר גל התקיפות הישראליות הראשון, זרוע המל"טים של כוח האוויר והחלל של משמרות המהפכה פתחה בגל התקפות הנגד הראשון בסביבות השעה 6 בבוקר. עשרות מל"טי התאבדות ארוכי טווח טסו לעבר מטרות בשטחים הכבושים.

עם הגיע ערב ה-13 ביוני, במקביל לנאומו הראשון של מנהיג המהפכה האסלאמית, התרחשה מתקפת הטילים הראשונה של איראן בסביבות השעה 21:30 שעון מקומי. זו הייתה רק תחילתם של 22 גלים של מתקפות טילים במהלך 12 הימים של המלחמה בין איראן למשטר הציוני. הטילים, בניגוד למבצעים קודמים של איראן, כיסו מגוון רחב יותר של מטרות. בשני מבצעי הטילים הקודמים שלה, איראן התמקדה במטרות צבאיות בלבד, ובפרט בבסיסי חיל האוויר הישראלי.

עם זאת, היקף ההתקפות הנרחב של המשטר הציוני כלל לא רק מתקנים צבאיים, אלא גם מתקנים גרעיניים, מבני ממשלה, בתי חולים, בתי מגורים ואזורים עירוניים, ובכך הרחיב את גבולות הסכסוך. בית החולים לילדים חכים, בית החולים לילדים, מיילדות וגינקולוגיה חזרת פטימה (עליה השלום), בית החולים החלל מוסטפא ח'ומייני, בית החולים שהיד מוטהארי לכוויות ובית החולים לבאפינז'אד בבירה האיראנית, בנוסף לבית החולים פאראבי בקרמאנשאה, היו בין המרכזים הרפואיים שסבלו נזק קשה במהלך ההתקפות על בית החולים מוסטפא ח'ומייני. מצד שני, 9 אמבולנסים ו-6 תחנות חירום ניזוקו. תחנת החירום חובייזה ומרכז הבריאות קרמאנשאה, שסיפקו טיפול לנשים הרות ותינוקות, נהרסו כליל. 6 רופאים, 4 אחיות ו-4 עובדי הסהר האדום נהרגו בהתקפות אלה.

התקפות על מטרות אזרחיות, ובמיוחד דירות ובנייני מגורים, לא רק הביאו למותם של מפקדים, מדענים ומשפחותיהם, אלא גם כוונו נגד מספר רב של אזרחים. על פי נתונים סטטיסטיים של משרד הבריאות האיראני, התקפות אלה הרגו כ-700 אזרחים ופצעו יותר מ-5,000. בין ההרוגים היו לפחות 49 נשים ו-13 ילדים. במקרה אחר, בעיצומה של המלחמה, ניסה המשטר הציוני לפצוץ פגישה חשאית של פוליטיקאים איראנים שנכחו במועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, כולל הנשיא ויושב ראש האסיפה המייעצת האסלאמית.

הדבר הוביל את איראן לתקוף במסגרת תוכנית ההגנה שלה לא רק למרכזים צבאיים וביטחוניים, אלא גם למטרות ממשלתיות ותשתיות, שחלקן היו ממוקמות באזורים עירוניים. למרות שאיראן לא פרסמה את המספר המדויק של טילים ששוגרו, מקורות ישראליים דיווחו על שיגור של יותר מ-500 טילים בליסטיים; נתון שבין 574 ל-631, השווה ערך לממוצע של 40 עד 52 שיגורים ביום.

עם תחילת מתקפות הטילים האיראניות, נקטה מחלקת הצנזורה הצבאית הישראלית, שהיא שלוחה של מחלקת המודיעין הצבאי של המשטר (אמ"ן), צעדים דרסטיים כדי לצנזר חדשות, לשלוט במידע ולהגביל את התמונות המתפרסמות כתוצאה ממתקפות הטילים האיראניות והשלכותיהן בתקשורת הרשמית והלא רשמית. עם זאת, התמונות והמידע המוגבלים שפורסמו מראים כי ניתן לבחון את מטרותיה של איראן בשלושה ממדים: צבאי-ביטחוני, כלכלי-תשתיתי ואזורי מגורים. בהמשך נבחן את נקודות המטרה החשובות ביותר בנפרד.

חלק 1: מטרות צבאיות וביטחוניות

מחנה רבין – הקריה – תל אביב

דיווחי רבים על הגל הראשון של תקיפות טילים איראניות הצביעו על כך שמוקד במרכז תל אביב הותקף. מיקום זה הוא מחנה רבין, שהיה ידוע בעבר כמחנה מטכ"ל-128 ומורכב מחמישה חלקים עיקריים: מגדל המטה הכללי, בו שוכנים המטה הכללי של צבא ישראל ומשרד הביטחון, מגדל מרגנית, שהוא בניין המנהלה של המטה הכללי של צבא ישראל ומרכז התקשורת, מגדלי הכנרית, בהם שוכנים משרדים צבאיים, כולל מפקדת חיל האוויר, בניין 22, המכונה בית שמעון פרס, המשמש את משרד הביטחון ומשרד ראש הממשלה, ולבסוף עמדת הפיקוד התת-קרקעית המכונה "הבור", המשמשת את המטה הכללי במקרי חירום. על פי תמונות שפורסמו בליל התקיפה, לפחות נקודה אחת באזור זה הותקפה. כמו כן, דיווח חדשותי שפורסם בזמן התקיפה דיווח כי משרד הביטחון הישראלי הותקף.

בסיס חיל האוויר תל נוף – קריית עקרון – רחובות

בסיס חיל האוויר תל נוף, הידוע גם כבסיס חיל האוויר מספר 8, הוא ביתם של טייסות 106 ו-133 (מטוסי קרב מדגם F-15C/D), טייסות 114 ו-118 (מסוקי CH-53K/D), טייסת 210 (רחפן סיור-קרב איתן), טייסת 5601 (מרכז ניסויי טיסה), יחידה 555 (מרכז לוחמה אלקטרונית מוטסת), יחידה 669 (חיפוש והצלה) ויחידה 888 (כוחות מיוחדים).

על פי תמונות שפרסם צבא ישראל, מטוסי קרב שהיו בבסיס השתתפו בתקיפות אוויריות נגד איראן במהלך מבצע "ימי תשובה" ומבצע "עם כלביא". תמונות לוויין שהתקבלו מבסיס תל נוף ב-12 ביולי 2025 מראות כי לפחות ארבעה מבנים בחלק המרכזי של הבסיס ניזוקו או נהרסו במהלך תקיפות טילים איראניות במהלך מלחמת 12 הימים. בחינה מדוקדקת של תמונות אלו מצביעה גם על כך שאזור הדיור הארגוני של הבסיס היה מטרה גם במתקפת הטילים "ההבטחה הכנה 2" של איראן, ולפחות שמונה מבנים באזור נהרסו ונמצאים כעת בשחזור.

מחנה גלילות – הרצליה – צפונית לתל אביב

תמונת הלוויין למעלה מציגה את האזורים שהותקפו בבסיס חיל האוויר תל נוף. בתמונה זו, האזורים האדומים הותקפו במהלך מלחמת 12 הימים והאזורים הכתומים הותקפו במהלך מבצע "ההבטחה הכנה 2".

 

מחנות גלילות - הרצליה - מצפון לתל אביב

מחנות גלילות בצפון תל אביב, הממוקמים בצומת גלילות בהרצליה, הם ביתם של הבסיס הראשי של יחידת אמ"ן 8200. המתחם כולל את מחנה הרצוג (בית הספר של אמ"ן), מחנה דיין (בית המכללות הצבאיות), ומרכז מורשת המודיעין והאנדרטה לחללי המודיעין, הממוקמים ממזרח לכביש איילון בצומת גלילות. ממערב לכביש ומול מחנות גלילות נמצא בניין המוסד. על פי תמונות שפורסמו מתקפות הטילים האיראניות על צפון תל אביב ב-17 ביוני, לפחות טיל אחד פגע בסככה במחנות גילות. למרות שהמשטר הישראלי ניסה למנוע את פרסום החדשות הקשורות לאירוע על ידי הטלת צנזורה צבאית, תמונות ראשוניות שפורסמו מאתר הפגיעה, בהן נראה שלט עם סמל אמ"ן של המשטר, אישרו כי האזור הממוקד שייך לאמ"ן.

מכון ויצמן למדע – רחובות – דרום תל אביב

מכון ויצמן, כמרכז מחקרי, פועל בתחומים שונים, ביניהם מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה וביוכימיה. בנוסף לפעילויות המחקר, המכון משתתף גם בכמה פרויקטים מדעיים הקשורים לחברות טכנולוגיה צבאית. בין הפרויקטים הללו נמנים טכנולוגיות דואליות (כולל ייצור חיישנים, מערכות הדמיה, חישה מרחוק וכו') ופרויקט בניית הלוויין ULTRASAT, המפותח במשותף על ידי אלביט, ארגון התעופה והחלל הישראלי ומכון ויצמן. יומיים לאחר התקיפות האוויריות הישראליות על איראן, התפרסמו ידיעות כי מכון ויצמן הותקף במהלך תקיפות הטילים של איראן על האזורים המרכזיים של השטחים הכבושים ב-15 ביוני.

תמונות שפורסמו למחרת בבוקר הראו את הרס שני בניינים בקמפוס מכון ויצמן ונזק למעבדות שלו. תמונות לוויין של קמפוס מכון ויצמן למדע הראו כי טיל בליסטי איראני פגע ישירות בשני בניינים, כולל בניין אולמן (המשמש לביולוגיה) ובניין הכימיה החדש (הנמצא בבנייה מאז 2021).

נזקי פיצוץ נצפו גם בלפחות שלושה מבנים נוספים, כולל וילה וולפסון, מתקן לוקי ובניין מוסקוביץ. המתקן הותקף ככל הנראה כתגובה להתקפות המשטר הישראלי על ארגון המחקר והחדשנות הביטחונית של איראן (ספנד). על פי דיווחים, מתקפת הטילים האיראנית על ויצמן גרמה נזק ל-112 מבני ויצמן, כולל 52 מבני מגורים ו-60 מבני מעבדות, בנוסף להרס שניים מבני המכון. חמישה מהמבנים שניזוקו נזקקו לשיפוץ, בעוד ש-52 מעבדות מחקר ושש מעבדות שירות נהרסו. הנזק למכון גרם לסגירת חמישית עד רבע מפעילותו וגרם נזק חומרי של כ-450 מיליון עד 600 מיליון דולר.

בתמונת הלוויין למעלה, שני בניינים בקמפוס מכון ויצמן שנפגעו ישירות משני טילים בליסטיים איראניים מוצגים באדום, וגל ההדף של טילים אלה גרם נזק גם לקומות שונות של בניינים סמוכים, המסומנים בכתום.

 

חלק שני: יעדי בתשתית כלכלית

בית זיקוק לנפט בחיפה

בעקבות התקיפה הישראלית על מאגר הנפט שהראן מצפון לטהרן ב-14 ביוני, איראן הגיבה לתקיפה האווירית בירי טילים לעבר בית הזיקוק בחיפה ב-16 ביוני. בית הזיקוק, שהיה בעבר בבעלות קבוצת כיל, הועבר לידי קבוצת הפטרוכימיה בזן בספטמבר 2022. על פי נתוני 2024, קבוצת בזאן מספקת 65 אחוזים מהסולר הדרוש לתחבורה הישראלית, 59 אחוזים מהבנזין הנצרך ו-52 אחוזים מהקרוסין המשמש את צי המטוסים של המשטר. בעקבות התקיפה האיראנית, לפחות שלוש נקודות באתר בית הזיקוק בחיפה נפגעו.

על פי הדיווחים, בתקיפה נהרגו שלושה עובדים בבית הזיקוק ועיכבו את חזרתו לפעילות עד אוקטובר. מקורות עבריים מסרו כי התקיפה גרמה נזק של בין 150 ל-200 מיליון דולר, מתוכם רק 48 מיליון דולר שולמו כמקדמה מקרן הפיצויים.

מגדלי התאומים – רמת גן – תל אביב

מגדלי התאומים ברמת גן הם אחד מכמה מבנים מסחריים באזור בורסת היהלומים בתל אביב, אשר על פי הדיווחים משמשים למטרות מסחריות. במהלך מתקפת הטילים האיראנית ב-19 ביוני, אזור בורסת היהלומים ברמת גן, ובפרט האזור הסמוך למגדלי התאומים ברמת גן, היה בין האזורים שנפגעו מטילים איראניים. על פי דיווחי חדשות, לפחות בניין אחד נהרס בתקיפה, ומבנים סמוכים, כולל מגדלי התאומים ברמת גן, ניזוקו גם הם מגל ההדף.

חלק שלישי: אזורי מגורים

בבחינת האזורים שנפגעו מטילים בליסטיים איראניים במהלך מלחמת 12 הימים, אזורי מגורים היו גם בין האזורים בהם נצפו סימני פגיעה. אחת הסיבות החשובות ביותר לפגיעה באזורים אלה ניתן לייחס לשימוש של איראן בטילים הבליסטיים הישנים שלה; מגבלה שנוצרה עקב חוסר התפקוד של בסיסי איראן המערביים (הידועים כמארחים את טילי הדלק המוצק מהדור החדש של איראן) וגרמה לאיראן להסתמך במידה רבה על טילי הדלק הנוזלי מהדור הישן שלה לצורך מתקפות הטילים שלה.

טילי איראן המונעים בדלק נוזלי, שפותחו בעיקר על סמך משפחת טילי שהאב והיו בשימוש נרחב במלחמה זו בגרסאות קאדר ועימאד, יתמודדו עם שגיאות גדולות יותר עקב מעגל השגיאות הגדול יותר שלהם בהשוואה לטילי הדלק המוצק של משפחות ח'ייבר-שאקן ופאתח, בנוסף לשימוש במערכת הנחיה המבוססת על הנחיית לוויינים GPS/GNSS, בהשפעת לוחמה אלקטרונית ושיבוש מערכת הניווט בשלב הסופי (כניסה מחדש של ראשי נפץ RV/MaRV לאטמוספירה).

הטעות של טילים בליסטיים איראניים, יחד עם פריסת כמה אזורים צבאיים וביטחוניים ישראליים ליד קיבוצים, אזורי מגורים עירוניים וצפופי אוכלוסין, היו בין הסיבות לפגיעת הטילים הבליסטיים באזורי מגורים. לדוגמה, ניתן להזכיר את פריסת משגרי ההגנה האווירית נגד בליסטים של המשטר באזור מחנה רבין הממוקם באזור חקיריה במרכז תל אביב. על סמך התמונות שפורסמו של גל התקפות הטילים האיראניות הראשון על תל אביב בערב ה-13 ביוני (בהן נצפתה לפחות פגיעה אחת), ניכרת בבירור פריסת משגרי מערכות ההגנה במרכז תל אביב וכיסויה אזורי מגורים.

בניין בן 11 קומות בבת ים – תל אביב

בליל ה-15 ביוני, האזור המרכזי של השטחים הכבושים, כולל תל אביב, היה בין האזורים שהותקפו על ידי טילים איראניים. בליל ה-15 ביוני פגעו טילים בליסטיים איראניים באזור בית ים בדרום תל אביב, ופגעו בבניין בן 11 קומות ובבניין בן 4 קומות באזור, והרגו לפחות 7 בני אדם. תמונות לוויין של האזור מ-12 ביולי מראות את הנזק שנגרם למבנים.

נווה ים – בת ים – תל אביב

אזור המגורים נווה ים באזור ראשון לציון, הממוקם מדרום לתל אביב, היה בין האזורים שנפגעו ממתקפות טילים איראניות בערב ה-14 ביוני. ראשון לציון, עם אוכלוסייה של למעלה מ-250,000 תושבים, הייתה העיר החמישית בגודלה בישראל עד שנת 2023. על פי תמונות שפורסמו ממתקפות הטילים של איראן על האזור ב-14 ביוני וניתוח תמונות לוויין שהתקבלו ב-12 ביולי, שני בניינים באזור נווה ים נהרסו כליל מפגיעות ישירות של טילים בליסטיים איראניים, והמבנים שלהם פורקו כעת. כמו כן, תמונות חדשותיות שפורסמו מראות כי לפחות 11 בניינים נוספים באזור נהרסו וניזוקו בדרגות שונות מגל ההדף של טילים בליסטיים איראניים.

אחת מנקודות השיא של המלחמה הייתה השילוב הבליסטי הבלתי צפוי של איראן. רוב השיגורים הסתמכו על טילים המונעים בדלק נוזלי ועל הדור הישן יותר של טילים מדגם קאדר ועימאד. אבות טיפוס מבוססי שהאב-3, משפחת קאדר עם ראש נפץ פשוט הניתן להסרה נחשפה בשנת 2009, ועימאד עם ראש נפץ מונחה וניתן להסרה בשנת 2015. גרסה משופרת הושקה גם היא בשנת 2024. מערכות אלו גדולות יותר, פחות מדויקות, איטיות יותר, ובעלות שיעור שגיאות גבוה יותר מדורות מודרניים כמו חאג' קאסם וחייבר שאקאן, וקל יותר ליירט על ידי האויב.

אתגר זה התעורר במצב בו מלאי הטילים המודרניים של איראן היו ממוקמים בעיקר בבסיסים המערביים, הדרום-מערביים והצפון-מערביים. בהתבסס על ניסיון קודם, המשטר הציוני תקף שוב ושוב בסיסי טילים במחוזות הגבול של מערב אזרבייג'ן, לורסטאן, קרמאנשאה וח'וזסטאן, בהם נמצאים יותר מעשרה בסיסים עם מלאי מודרני. הסיור המתמיד של מטוסי המשטר הציוני אפשר לזהות ולתקוף משגרים ולנסות לפגוע בכניסות למנהרות ובנתיבי אספקה. למרות שהחלקים התת-קרקעיים נותרו ברובם שלמים, הכניסות שניזוקו גרמו לחלקים התת-קרקעיים להישאר נעולים.

למעשה, עיקר נטל מתקפות הטילים עבר לאחר היום הרביעי לבסיסים מרכזיים וצפוניים במחוזות אספהאן, טהרן, פארס וקזווין, שהיו מצוידים בעיקר בטילים ישנים יותר ובעלי טווח ארוך יותר. מספר מוגבל של טילים מודרניים, כמו חייבר-שקאן 2 וחאג' קאסם, שימשו בדיוק רב. הדבר כלל ירי סימולטני של טילים בליסטיים בדלק נוזלי כדי להרוות את ההגנות וירי מוגבל של טילים מתקדמים בדלק מוצק נגד מטרות ספציפיות.

בעוד שלאיראן לא הייתה הזדמנות לממש את יכולותיה במלואן, רשת ההגנה נגד טילים הישראלית התחזקה באופן חסר תקדים. במהלך הקרב, ארצות הברית והמשטר הישראלי הפגינו שיתוף פעולה נרחב בתחומי המודיעין, הפיקוד, המבצעים וההגנה המשולבת מפני טילים. במקביל, ככל שעתודות היירוט הישראליות פחתו כנגד התקפות איראניות כבדות, תלותה של תל אביב במערכות ההגנה האמריקאיות גברה. הערכות מצביעות על כך שארצות הברית ירתה יותר מ-230 טילי יירוט נגד טילים בליסטיים כדי להגן על הישראלים. מערכת ההגנה הרב-שכבתית של המשטר הישראלי בתקופה זו כלל טילי יירוט אוויריים מדגם SM-3, חץ 3, ו-THAAD, וכן טילי יירוט אוויריים מדגם חץ 2, ו-SM-6.

העלות הכבדה ששילמה ארצות הברית עבור השימוש במלאי המוגבל של טילים יירוטיים הדגימה את חשיבותו של מגן ההגנה האמריקאי מפני טילים בתמיכה במשטר הציוני. תמיכה במערכת ההגנה המתקדמת אך המוגבלת של המשטר הציוני מוכרת כגורם מפתח במלחמת איראן-ישראל, שכן יכולת היירוט של המשטר הציוני כמעט הוכפלה בפרק זמן קצר. הערכות מצביעות על כך שהמשטר הציוני מסוגל לירות עד 100 טילים נגד טילים בליסטיים מסוג "חץ" בו זמנית; משגרים ניידים ומקלטים מבטון בארבעה אתרים ידועים בפלמחים, עין שמר, טל שחר ואילת מספקים יכולת זו ללא צורך בטעינה מחדש.

ארצות הברית פרסה גם שתי מערכות THAAD כדי לתמוך במשטר הישראלי: הסוללה הראשונה מדרום לקרית גת לפני סוף אוקטובר 2024, והסוללה השנייה ליד בסיס חיל האוויר נבטים באפריל 2025. כל סוללת THAAD, עם שישה משגרים, נושאת 48 טילי יירוט וניתן להרחיבה לתשעה משגרים. על פי הוול סטריט ג'ורנל, יותר מ-150 טילי THAAD וכ-80 טילי סטנדרט-3 נורו במהלך הקרב שנמשך 12 ימים, שווה ערך לניצול מלא של שלוש סוללות THAAD.

נטען כי מתוך כ-574 טילים בליסטיים ששוגרו על ידי איראן, המשטר הישראלי ניסתה ליירט 257 טילים, מתוכם 201 נחשבו כמוצלחים, 20 היו מוצלחים למחצה, ו-36 לא צלחו. זאת, בעוד שצילומי טילים איראניים פוגעים בשטחים הכבושים צונזרו בקפדנות.

העתיד הקרוב עשוי לספק הזדמנויות משמעותיות לאיראן. הזדמנויות אלו יכולות להיות מוגדרות בצורה של סקירה של טקטיקות צבאיות, שחזור התשתית התעשייתית הקשורה ליכולות טילים, זריזות המערכות הקיימות והכנסת דור חדש של נשק למחזור המבצעי. עם זאת, יכולות אלו יגיעו ליעילותן המרבית רק אם רשת ההגנה וכוחות ההגנה ייבנו מחדש. לעומת זאת, שחזור ושיקום היכולת האנטי-בליסטית של ישראל יהיה תהליך יקר וגוזל זמן, אשר עלול לשנות את מאזן ההרתעה לטובת איראן בטווח הבינוני.

על פי הצהרות רשמיות של בכירים איראנים, ביניהם אדמירל משנה עלי שמח'אני, נציג המנהיג העליון ומזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי לשעבר, ומוחמד באקר קאליבאף, מפקד חיל האוויר לשעבר של משמרות המהפכה ויו"ר האסיפה המייעצת האסלאמית הנוכחית, לאיראן לא היה ניסיון ישיר במלחמה עם המשטר הציוני לפני אפריל 2024. לפיכך, מבצע "ההבטחה הכנה 1" נחשב לניסיון המבצעי הראשון של איראן בעימות ישיר עם מערכות ההגנה של המשטר הציוני. לדעת הפיקוד העליון של הכוחות המזוינים האיראניים, תוצאות המבצע, למרות שהיו בעלות ערך טכני, לא נחשבו משביעות רצון מבחינת יעילות מבצעית.

במבצע זה, נורו בו זמנית יותר מ-150 כטב"מים ו-100 טילים בליסטיים לעבר מטרות בעומק השטחים הכבושים. עם זאת, ההבדל המשמעותי בפרופילי הטיסה של מערכות אלו (כולל זמן טיסה של 9 עד 10 שעות לרחפנים, כ-2.5 שעות לטילי שיוט, ורק 12 עד 20 דקות לטילים בליסטיים) הקשה על תיאום זמן מדויק בין גלי התקיפה. ניסיון זה שולב ישירות בתכנון המבצעים הבאים, דהיינו "ההבטחה הכנה 2" ו"ההבטחת הכנה 3"; באופן שבשלבים הבאים, פיקוד הטילים של משמרות המהפכה הצליח להגדיל את שיעור הפגיעה והחדירה למערכות ההגנה של המשטר הציוני עם עצמאות טקטית גדולה יותר ותזמון רציף של השיגורים.

נראה כי חלק ניכר מהנכסים האסטרטגיים של איראן נותרו במכוון ללא שימוש. טילים בליסטיים ארוכי טווח כמו סג'יל, חורמשהר-3 וחורמשהר-4, מל"ט שיוט מדגם שאהד-238, כמו גם טילי שיוט קרקע-קרקע כמו אבו מהדי ופאווה, נותרו במאגר.

בהינתן היעדר מגבלות טווח בירי לעומק השטחים הכבושים, החלטה זו משקפת שיקולים של הרתעה ושימור קיבולת לשלבים מאוחרים יותר אפשריים של הסכסוך. משפחת טילי חורמשהר, בין ההישגים הבליסטיים האחרונים של איראן, כוללת תת-מערכות ניווט מודרניות, מערכות בקרת טיסה מתקדמות ותכנון אופטימלי להתגברות על מערכות הגנה מפני טילים רב-שכבתיות. חוסר השימוש בטילים אלה במלחמת 12 הימים האחרונה יכול להיחשב כסימן לעתודות קיבולת אסטרטגיות לעימותים עתידיים.

במהלך מלחמה זו, מספר מתקנים הקשורים לייצור דלק מוצק, חומרי נפץ וחלקים מהתשתית הקשורים לתוכנית הטילים של איראן היו מטרות לתקיפות אוויריות של המשטר הציוני. השאלה המרכזית היא האם התקפות אלו הצליחו לשבש את שרשרת ייצור הטילים הבליסטיים של איראן או לא? סרטי וידאו שפורסמו על ידי התקשורת ומקורות אנליטיים עצמאיים מראות כי חלק מתהליך ייצור הטילים האיראני מתבצע במתקנים תת-קרקעיים ועמידים, כולל מתקן קו ההרכבה של טילים בליסטיים דזפול שהוצג בפברואר 2019.

דבר זה הופך את פירוק מוחלט של שרשרת ייצור הטילים של איראן ביכולות הנוכחיות של המשטר הציוני לכמעט בלתי אפשרי. נראה כי תהליך העברת קווי ייצור הטילים מתחת לאדמה יימשך בקצב מהיר יותר בעתיד. למרות שתהליך ייצור הדלק וחומרי הנפץ במתקנים תת-קרקעיים יכול להיות מאתגר מאוד, הוא יועיל לאיראן בטווח הבינוני.

אפילו במקרה של שיבוש בייצור, ההערכה היא שמלאי הטילים הקיים של איראן יוכל לתמוך במספר סבבי עימות. בפרט, טילי ח'ייבר-שקאן ופתאח, היפרסוניים וחצי-היפרסוניים, המונעים בדלק מוצק, אשר ייתכן שמילאו תפקיד בהרס בית הזיקוק בחיפה, נחשבים מאתגרים מאוד מבחינה הגנה אנטי-בליסטית. ההערכה היא שחלק ניכר ממלאי הטילים הללו נותר שלם בבסיסים במערב איראן וכעת פרוס במקומות מפוזרים במרכז איראן.

במקביל, עלויות ההגנה של ישראל בסכסוך דומה מוערכות כמדהימות וכמעט בלתי נסבלות. למרות שהסטטיסטיקה המדויקת של מלאי הטילים הישראלי חסוי, גורמים אמריקאים תיארו את המצב כקריטי. על פי דיווח בפייננשל טיימס מ-15 באוקטובר 2024, המשטר הישראלי עומד בפני סיכון חמור למחסור בטילי יירוט. לדברי דנה סטרול, סגנית עוזרת מזכיר ההגנה האמריקאי לשעבר לענייני המזרח התיכון, בעיית התחמושת של המשטר הישראלי חמורה מאוד. מנכ"ל התעשייה האווירית הישראלית (תע"א) הודיע ​​גם הוא כי קווי הייצור של טילי יירוט פועלים בשלוש משמרות ובתפוקה מרבית, כך שניתן להחליף רק חלק מהמלאי שנצרך.

גם המצב בארצות הברית אינו כל כך טוב. עד שנת 2025, רק כ-900 טילי יירוט מדגם טאלון יוצרו על ידי לוקהיד מרטין, מתוכם 192 סופקו לאיחוד האמירויות הערביות ו-50 לערב הסעודית. מתוך 658 שנותרו בידי ארה"ב, כ-25 שימשו בתרגילים וכמעט 150 נורו במלחמה האחרונה. משמעות הדבר היא שמלאי המבצעי של ארה"ב הצטמצם לפחות מ-500, ולמעשה רבע משמונת הטילים המבצעיים של ארה"ב מכוונים אך ורק לשטחים הכבושים. ארה"ב תקבל רק 12 טילי יירוט חדשים השנה ורק 37 נוספים בשנת 2026. אפילו בכושר ייצור שנתי מלא של 100, חידוש המלאי ייקח יותר מ-18 חודשים ועלול לשבש את אספקת הזמנות מחו"ל, כמו טילי 360 של ערב הסעודית.

ראוי לציין כי מערכת Aegis של חיל הים האמריקאי ירתה גם היא כ-80 טילי SM-3 בקרב זה. בעוד שרק כ-398 טילים אלה סופקו לחיל הים האמריקאי עד 2024. בין השנים 2023 לינואר 2025, יותר מ-400 טילים שימשו נגד רחפנים אנצאראללה וטילי שיוט ובליסטיים תימנים, נתון זה כולל 120 טילי SM-2, כ-80 טילי SM-6, 20 טילי SM-3 ומספר טילי ESSM. כולל השימוש ב-12 טילים במבצע ההבטחה הכנה 2 ו-80 טילים במבצע ההבטחה הכנה 3 כ-23% מכלל מלאי טילי SM-3 נוצל עד כה. עם טווח של 700 עד 900 קילומטרים, טילים אלה הם אחד מכלי ההגנה הבודדים של ארה"ב נגד טילים בליסטיים בין-יבשתיים גרעיניים.

בכל סכסוך עתידי, אם ארצות הברית לא תצליח לשמור על מטריית ההגנה היעילה שלה מעל השטחים הכבושים, הנזק למשטר הציוני יהיה מוכפל והרסני.

MR