שיחות וינה ואסטרטגית סוכרייות הגומי של המערב

כמו עובדות אומללות בבית חרושת שמחריפות את מירוץ העבודה כשרואות את הבוס מתקרב, גם נציגי הטרויקה האירופית שהועסקו לעשות שיחות בווינה, החריפו את הטון שלהם נגד איראן, עם הגיעו של הנציג האמריקני רוב מאלי לווינה, והוציאו הודעה בה התלוננו על "העצלתנות וההתמהמהות ואי הרצינות של איראן" ואיימו שזו ההזדמנות האחרונה שלה לחזור להסכם הגרעין.

כמו עובדות אומללות בבית חרושת שמחריפות את מירוץ העבודה כשרואות את הבוס מתקרב, גם נציגי הטרויקה האירופית שהועסקו לעשות שיחות בווינה, החריפו את הטון שלהם נגד איראן, עם הגיעו של הנציג האמריקני רוב מאלי לווינה, והוציאו הודעה בה התלוננו על "העצלתנות וההתמהמהות ואי הרצינות של איראן" ואיימו שזו ההזדמנות האחרונה שלה לחזור להסכם הגרעין.

למרות שלפני הגעתו של מאלי לווינה, תהליך השיחות היה בכיוון התקדמות והצדדים היו עובדים להפחתת המחלוקות, בהודעה הציגו הנציגים של הטרויקה תמונה קודרת ופסימית ממצב השיחות והאשימו את איראן בהאטת השיחות. הם הזהירו כי "בלי התקדמות מידית, הסכם הגרעין יהפוך להסכם ריק מתוכן".

הטון של ההודעה כך שכיאלו כל התקדמות בשיחות היא בת ערובה של צעד מצד איראן וסוגיית ביטול הסנקציות לא קשורה בשום פנים לתהליך השיחות.

לפי שמועות בווינה, למרות שהצוות האיראני הראה גמישות מסוימת בנושא ההתחייבויות הגרעיניות, אך הצוות האירופי לא הציג אף גמישות בעניין הסנקציות ואחרי תיאום עם הצוות האמריקני, לקחו את הסנקציות כערובה ודרשו מחוות שנמצאות מעבר להסכם הגרעין.

נראה, מה שהוביל לעיכוב בשיחות הוא, החוויה של איראן בביצוע הסכם הגרעין, הן מלפני הפרישה האמריקנית והן אחרי זאת. מבחינת איראן הצד המערבי, הן בממשל אובמה שביצע את ההסכם רק על הנייר והן בממשל טראמפ שפרש ממנו, מבצע את ההסכם בדרך מיוחדת שאפשר לכנות אותה שיטת סוכריות גומי.

בממשל אובאמה לא הסתירו כי ההסכם מבחינתם הוא גשר למשיכת איראן לשיחות על התיק האזורי ויכולת הטילים. האסטרטגיה בשטח הפכה לשיטה מיוחדת של הסרת הסנקציות בכל הסכם. מבחינת הממשל האמריקני אם ארה"ב תבטל כל הסנקציות נגד איראן, אז היא תהיה בלתי זקוקה לשיחות על תיקים נוספים וזה משמעותו אי השלמת אסטרטגית העל של ארה"ב שהוסתרה בתוך הסכם הגרעין.

היה הכרחי שמנגנון הסנקציות לא ישתנה וגם אחרי ביצוע כל הסכם, הסרה זמנית של הסנקציות לא תהיה ככה שתוביל לנהנתנות כלכלית מושלמת של איראן, כי הזרמת כסף גדול למשק האיראני יוביל לכך שאיראן תהיה בלתי זקוקה למו"מ הבא או ידה תהיה על העליונה.

נראה, לכן, כי ייצור "סוכריות גומי" כחוויה רצויה לאיראן אחר כל הסרה זמינת של סנקציות הוא הפך לתהליך שמנהלים בשיטתיות ממשל ארה"ב ובעקבותו מדינות המערב. משמעותו לייצר חוויה נכספת שתישאר השפעתה רק לזמן קצר ואחרי אובדנה, איראן תחזור אחריה כתגובה פבלובית.

במילים אחרות, הצד המערבי הקפיד שהסרת הסנקציות תהיה סוכריות חלופיות בדמות שיחרור כמות קטנה של הנכס האיראני בחוץ ורכישת כמה מטוסים, וכל אשר שהיה מדובר בהתחמקות המערב מפתיחות כלכלית בענייני בנקאות או הקלת יחסי מסחר עם איראן, השאלה נקשרה למדיניות האזורית והטילית של איראן כדי לפתוח את הדרך לחתימת הסכמים מספר 2 ו 3 . זה הוא האופי הברור ביותר של האסטרטגיה שאובמה צירף להסכם ולפי שמתבקש ממנה היא נמנעה בליווי הטרויקה מלאפשר פתיחות אמיתית לכלכלה האיראנית.

גם הפעם בווינה אחרי הגעת מאלי לווינה, הצד האירופי פנה לדרישות העל הסכמיות. מה שמוכיח שגם הפעם הם רוצים להסיר את הסנקציות רק על הנייר.

לכן הדרישה האיראנית לקבלת ערבות על שמירת ההסכם או דרישה על צורך לאימות ביטול הסנקציות בא כתגובה מתאימה לאסטרטגיה הזו. לכן טהרן בהתסמך על הניסיון של העבר רוצה להפוך את ההסכם מהסכם חד צדדי ולא מאוזן להסכם דו צדדי ורווח רווח.

מבחינת הצוות האיראני, התקדמות השיחות בימים הקרובים תלויה בנכונות הצד המערבי לנטישת המנטלינות החד צדדית של העבר ואימוץ מדיניות רב צדדיות אמיתית בכל הסכם עתידי עם איראן.