התקווה השקרית
"לא נשארו גזרים, רק מקלות", כך איים ממלא מקום ראש עיריית עיר הקודש ומחזיק תיק התכנון, מאיר תורג'מן, בראיון לרדיו המקומי בעקבות הפיגוע האחרון בעיר העתיקה. תורג'מן הודיע שמעתה יפעל להסיר מסדר היום כל תוכנית שעוסקת במתן אישורי בנייה לפלסטינים במזרח עיר הקודש, וטען: "הם רוצים להרוג אותנו להשמיד אותנו... חיינו בתקווה שקרית שהאנשים האלו, אם ניתן להם ואם נעזור להם ואם נסייע בידם, הם ישנו את ההתנהגות 'הבהמית' שלהם. אבל מסתבר ששום דבר לא עוזר".
ראש העיר, ניר ברקת, התנער מדבריו של תורג'מן: "הדרך לסיכול הפיגועים היא להילחם ביד קשה באלו הבוחרים בדרך של הפיגועים, ובמקביל לחזק את המתונים ולשרת את התושבים שמעוניינים לפעול על פי החוק", נמסר מלשכתו. עם זאת, ברקת לא שקל לפטר את תורג'מן או לקחת מידיו את תיק התכנון היוקרתי. אולי זה משום שמי שיתעמק בדבריו של ברקת עצמו בשנה האחרונה יראה שהפער בינו לבין סגנו אינו כה גדול. "ההתמודדויות הביטחוניות נופלות לפתרון האזרחי", אמר ברקת לפעילי ליכוד לפני כחודש. הוא מתגאה שוב ושוב כיצד שיתוף הפעולה בין העירייה, המשטרה והשב"כ ניצח את הפיגועים בעיר העתיקה. כך המשטרה היתה שותפה להחלטה איזה בית ספר במזרח עיר הקודש יזכה ביום לימודים ארוך; פקחי העירייה "הענישו" סוחרים שבאזורם אירעו פיגועים, ומשפחות של חשודים ביידוי אבנים "קודמו" בתור לקבלת קנסות עירוניים. "פתאום התושבים הרעים מבינים שהמערכת הציבורית יודעת לעבוד ביחד, ופתאום לא נעים להיות רשע", סיכם ברקת.
תושבי אל-קודס יכלו לצפות שאחרי 50 שנות נסינות של "איחוד", השירות העירוני יינתן באופן שיוויוני ויהיה דבר מובן מאליו, חלק מהחיים בעיר ומזכויות תושביה, ולא כלי בידי השלטון ל"אלפם ולחנכם". הימים האחרונים מוכיחים שוב שהגישה הזאת, לא רק שאינה מוסרית אלא גם נכשלת במבחן התוצאה. אחרי יובל שנים היה אפשר לצפות שההנהגה הישראלית תבין שהמאבק על עיר הקודש הוא מאבק לאומי ופוליטי בעל מרכיבים דתיים, ואי אפשר לפתור אותו על ידי מניעת אישורי בנייה או חלוקת דו"חות חנייה.