נתניהו והאניגמה המוחלטת
הצלחתו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית לא תרמה ליוקרתה של הדמוקרטיה הליברלית, ולא הוסיפה הרבה לביטחונה העצמי. אולם, העובדה המעניינת ביותר היא, שהמאורע שהכה בתדהמה את העולם כולו התרחש בתקופה של חוסר שלום, שקט ויציבות.
בנוגע לנתניהו,צריך להיות מבסוט מניצחונו של טראמפ. הרי לראשונה בקריירה הפוליטית שלו הוא מכהן כראש ממשלה כאשר בבית הלבן יש נשיא רפובליקאי. אם כל זה לא מספיק, בית הנבחרים והסנאט גם הם רפובליקאים.
גם כשקוראים את מסמך המדיניות הרשמי שהפיצו לפני שבועיים יועציו של טראמפ לענייני ישראל, ג'ייסון גרינבלאט ודיוויד פרידמן, מגלים שם סעיפים שנראים כאילו הועתקו ישירות מדפי המסרים של נתניהו ערב בחירות 2015, כאשר הוא שבר ימינה, ימינה ושוב ימינה. נכתב שם שטראמפ סבור כי פתרון שתי המדינות אינו אפשרי כל עוד הפלסטינים לא מכירים בישראל כמדינה יהודית ואינם מפסיקים את ההסתה. עוד נכתב במסמך כי טראמפ אינו מקבל את הטענה שישראל "כובשת" את הגדה המערבית וכי כל נסיגה ישראלית תהיה אך ורק לגבולות שיוגדרו על ידה כבני הגנה.
קווי 1967 כלל לא הוזכרו במסמך המדיניות של טראמפ וההתנחלויות לא הוגדרו כבעיה. טראמפ, כך נכתב במסמך, ישמח לסייע לצדדים להגיע להסכם שלום אך לא יפעיל לחץ. הוא ידרוש קיומו של מו"מ ישיר ללא תנאים מוקדמים ויתנגד לכל מהלך כפוי באו"ם. הדובדבן שבקצפת היה בדמות הבטחה של טראמפ להכיר באל-קודס "כבירתה הנצחית והבלתי ניתנת לחלוקה של המדינה היהודית" ולהעביר לשם את שגרירות ארה"ב ממקום מושבה הנוכחי על חוף ימה של תל אביב.
אלא שחרף כל זאת, נתניהו די אַמְבִּיוָלֶנְטִי לגבי דונלד טראמפ. גורם במערכת הפוליטית ששוחח עם נתניהו בחודשים האחרונים סיפר כי הוא נשמע מוטרד מעט מהאפשרות שטראמפ ינצח, בעיקר בשל היותו אֶנִיגְמָה מוחלטת ופוליטיקאי בלתי צפוי. את הילרי קלינטון, את משפחתה, סביבתה ותורמיה הגדולים, הוא מכיר למעלה מ-20 שנה, לטוב ולרע. הוא יודע כיצד לעבוד איתם, כיצד להשפיע עליהם וכיצד להגיע עמם לדילים והבנות. טראמפ לעומת זאת הוא עבור נתניהו מסע אל הלא נודע. בלתי אפשרי לדעת מה יעשה באמת כשייכנס לתפקיד ומה תהיה מדיניותו בנושא הפלסטיני, האיראני או הסורי.
