העבריינות האידיאולוגית הישראלית נגד הפלסטינים

בתחילת מרץ פרסם יש דין "ארגון המתנדבים לזכויות אדם" את דף הנתונים השנתי בנוגע לאכיפת חוק על אזרחים ישראלים החשודים בביצוע עבירות אידיאולוגיות נגד פלסטינים בגדה המערבית.

המסקנה העיקרית שעולה מדף הנתונים היא שהקמת המפלג לפשיעה לאומנית במחוז הגדה המערבית ב-2013, שמטרתו המוצהרת היא "הגנה על פלסטינים מפני פשיעה לאומנית", לא הובילה לעליה בפענוח עבירות מסוג זה.

מתוך 289 תיקי עבריינות אידיאולוגית אחריהם עקב יש דין בין השנים 2013 ל-2016, רק ב־20 תיקים הוגשו כתבי אישום נגד העבריינים (8.2% מהתיקים שהטיפול בהם הסתיים). לעומת זאת 225 תיקים נסגרו בתום החקירה בלי שהוגש כתב אישום. מתוכם, נכשלה המשטרה בחקירתם של 183 תיקים (75.3% מהתיקים שהטיפול בהם הסתיים בתוצאה ידועה ליש דין). כישלון זה מתבטא בחוסר יכולת של חוקרי המשטרה לאתר את העבריינים או לאסוף די ראיות כדי להעמיד לדין חשודים. נתונים אלה דומים לנתוני יש דין על הטיפול בכלל תיקי החקירה שאחריהם עקב מאז 2005, כלומר עוד מלפני הקמת המפלג, לפיהם רק ב-90 תיקים ( 8%) מתוך 1,122 תיקי חקירה שהטיפול בהם הסתיים עד סוף שנת 2016 הוגשו כתבי אישום.

כמו כן, לפי נתונים רשמיים שנמסרו לארגון ממשטרת ישראל, בשנת 2015 פתחה משטרת מחוז הגדה המערבית 280 תיקי חקירה שסווגו כתיקים שעניינם חשד לפשיעה לאומנית מצד אזרחים ישראלים. חקירות אלה הובילו להגשת 59 כתבי אישום עוד ב-2015, אך חשוב להדגיש שרק בארבעה מהתיקים הללו קורבן העבירה היה פלסטיני.

נתוני יש דין ונתוני המשטרה  הישראלית גם יחד מעידים על המשך מגמה של כשל מתמשך בכל הנוגע לחקירת עבריינות אידיאולוגית כלפי פלסטינים, כשל עליו מצביע יש דין מאז הקמת הארגון. העובדה שרשויות אכיפת החוק מצליחות להעמיד לדין חשודים בביצוע פשעים לאומניים כאשר הקורבנות אינם פלסטינים, מראה שהנתונים הללו אינם גזירת גורל אלא תולדה של מדיניות.

מדיניות זו מובילה בסופו של דבר לירידה בנכונות של קורבנות עבירה פלסטינים להגיש תלונה במשטרת ישראל לאחר שנפגעו מעבירה מצד אזרחים ישראלים, עליה הוצבע בעבר – ב-33% מאירועי העבריינות האידיאולוגית שתיעד יש דין מאז 2013 בחרו קורבנות העבירה שלא להגיש תלונה למשטרה הישראלית.