ריכוזיות השלטון בישראל
המינוי של יואב גלנט לשר הבינוי והשיכון לפני כמעט שנתיים לא היה ממש טבעי. היה ברור שגלנט הצטרף לפוליטיקה אחרי שאיבד את ההזדמנות להתמנות לרמטכ"ל בשביל לכהן במשרה עם זיקה ביטחונית, ולא כדי לחסות בצלו של משה כחלון כשהוא מנסה לפתור את משבר הדיור. בהמשך גם גברו ההערכות שהוא יעזוב את משרד הבינוי או שבכלל יחתוך ממפלגת כולנו ויעבור לליכוד.
נפוצו סיפורים על יחסים מתוחים בינו לבין שר האוצר, והיה גם מי שקיווה למזימה שתעביר אותו למשרד הכלכלה במסגרת סבב תיקים. בינתיים יואב גלנט עדיין שר הבינוי, ונדמה שגם הוא וגם המערכת הפוליטית כבר חיים יותר בנוח עם המינוי הזה. בחודשים האחרונים הוא גם חתום על יותר ויותר מהלכים בתחום, או לפחות על ניסיונות להוביל כאלה. אבל דבר אחד לא זז אפילו במילימטר — משך הזמן הדרוש לבניית דירה עדיין עומד על 16 שנה בממוצע.
"הבסיס לבעיה הבירוקרטית בישראל הוא שיטת הממשל. בממשלה שבנויה על רוב קואליציוני, לראש הממשלה יש שליטה מוגבלת על השרים כי בהגדרה אין לו אפשרות להטיל עליהם סנקציות. הסנקציה היחידה היא פיטורים, והמשמעות שלהם היא בחירות. לתוך העניין הזה נכנסות מערכות פקידותיות ונוצרים רבדים רבים של בירוקרטיה.
"זו סכנה. זה כמו לשחות בג'לי או במרק, הכל סמיך ונורא קשה לעבור. אחד המקומות שבהם הבעיה באה לידי ביטוי ביתר שאת הוא תחום הבינוי והשיכון. תחום התכנון והבנייה בכלל לא כפוף להיררכית הממשלה. ועדות התכנון למשל מורכבות מעשרות אנשים עם אינטרסים שונים. בסין או בסינגפור לוקח לתכנן ולבנות שנים ספורות, אבל בישראל, שקוראת לעצמה סטארט־אפ ניישן, לוקח 16 שנה פלוס מינוס. זה לא הגיוני".
"שינוי של שיטת הממשל, לא במובן של מעבר לבחירה ישירה אלא במובן של הגברת הריכוזיות של השלטון.
"צריך שיקרה מפץ גדול. במקביל, באופן יותר מיידי, הממשלה צריכה להפחית רגולציה, אבל כדי תנצליח לעשות את זה האזרחים צריכים את הכנסת. ובכנסת יושבים אנשים שלא מפסיקים לחוקק חוקים כי בזה הם נמדדים, והם בהרבה מקרים רק מגבירים את הבירוקרטיה".
"למשל באמצעות תוכנית חדשה שנקראת 'תכנן ובנה'. יש לתת אחריות כוללת לקבלן אחד לבצע פרויקט על כל מרכיביו. לתכנן ולבנות לפחות אלף דירות בבת אחת, כולל מוסדות ציבור.
