היהודים מתחנכים על שנאה וטינה
במהלך נסיעה בעיר הקודש, נהג אוטובוס סרב לבקשתה של אישה לרדת בזמן עצירה ברמזור, היא הזדרזה לתקוף ולקלל אותו כאשר אמרה "ערבי מסריח", ביטוי שמלמד על האפליה הגזענית הישראלית כלפי הערבים.
הרי כאשר הנהג ג'מאל סיאם היה במשמרת בתחנה מרכזית בעיר, ביקשה הנוסעת לרדת ברמזור ולא בתחנה התקנית. הוא כמובן סרב לבקשתה, אז היא החלה להרים את קולה ולקלל אותו. היא אמרה לו "אם לא היית ערבי היה לך לב", "לך לעזאזל" ו"פרא אדם". עוד אמרה לו שהוא לא יעבוד יותר בקו הזה, אלא יילך לעבוד בעיר העתיקה. הנהג סיאם אמר שכבר חמש שנים עובד בחברת 'אגד', אמר כי למרות התנהגות המעליבה כזאת, הוא שמר על איפוק וקור רוח.
בישראל טוענים שהם נלחמים באפליה, אך מתברר עוד פעם שהאפליה קיימת ומושרשת בקרב יהודים רבים, שלאמיתו של דבר הם מתחנכים עליה על ידי הפוליטיקאים והמוסדות הישראלים. על עובדה זו ניתן ללמוד ממאמר של דבי גילד חיו שכתבה כי הדיון בוועדת הכנסת בעניין הדחתו של חבר הכנסת באסל גטאס היה משפט שדה, כאשר חברי כנסת רבים מכל סיעות הבית השתתפו בדיון, והיתה הסכמה מקיר לקיר שאין לו מקום במשכן חברי הכנסת האשימו את גטאס ב- "תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור, של מדינת ישראל", ובכך לדעתם יש צורך בהדחתו. חברי כנסת יהודים מתחו ביקורת על עמיתיהם הערבים, על שלא דרשו את התפטרותו של גטאס..
דבי גילד חיו קבעה כי המקרה של גטאס הוא מקרה קלאסי שכלל לא מצריך הדחה, הרי מראש היה מדובר בחשדות לביצוע עבירות פליליות, אך הטיפול על ידי רשויות אכיפת החוק הוא הטיפול המתאים והנכון ביותר למקרים מסוג זה – רק בידיהן כלי החקירה ובדיקת הראיות. בעוד אם הכנסת מוטרדת מהתמשכות ההליכים ומהישארותו בכנסת של חבר כנסת החשוד בפלילים, היתה צריכה לטפל בכך בצורה שונה: למשל, באמצעות קביעה שכל חבר כנסת או שר שמוגש נגדו כתב אישום יודח מיד מהכנסת. דבי גילד חיו ציינה כי ההליך הוביל בין השאר לצורך במספר גדול של חברי כנסת, כולל כאלו מהאופוזיציה, כדי לפתוח בהליך וכדי לסיימו. אז מיד נמצא הרוב הנדרש של חברי כנסת לפתיחת ההליך ואולי גם להשלמתו.
על רקע זה אין מה שהוא מוזר בהתנהגות של היהודייה שתקפה וקיללה את הנהג הערבי, מפני היהודים מתחנכים על שנאה וטינה.?!
