ארץ הפלונטרים
למרות שיש לו מטה לביטחון לאומי וקבינט ושירות ביטחון כללי ומתאם פעולות בשטחים להציב גלאי מתכות על אל-אקצא בלי שנועץ ברצינות בדעתם של כל אלה.
עכשיו, כשכבר הבין שהם צודקים, הוא ממולכד על ראש העץ. אם ישאיר את המגנומטרים, הדבר עלול להתפתח לאלימות קשה, אלימות שיכולה להתגלגל במהירות לפיצוץ אזורי. אם יפנה את המגנומטרים, הוא ידגים קבל עם ועולם עד כמה פריך כוח העמידה שלו, עד כמה חוששת ישראל מאיומים, עד כמה ההרתעה שלה שבירה. מצב קלאסי של לא לבלוע, לא להקיא. פלונטר מארץ הפלונטרים שיכול היה להימנע בקלי קלות, אילו רק היה נתניהו לומד משהו מתלאות העבר שלו, ומקיים עבודת מטה מסודרת לפני שהוא מציב עובדות בשטח. עבודת המטה שלא קיים לפני משט המרמרה, עבודת המטה (על המנהרות) שלא הייתה לפני צוק איתן וכו’ וכו’. אבל נתניהו, כרגיל, סומך רק על עצמו ועל מולכו (בענייני צוללות, גם על שמרון), אז הספיקה לו המלצה של המשטרה וגיבוי של גלעד ארדן כדי להחליט. עכשיו הוא עומד מול תוצאות ההחלטה הזו, ואין לו מושג איך לסגת ממנה.
אתמול, במקום להתעסק בעיקר, בזבז ראש הממשלה נתניהו אנרגיה יקרה על קטטה מיותרת וילדותית עם ריבלין, סביב שיחה שאמורה הייתה להתקיים בינו לבין נשיא טורקיה, ארדואן. במקום שנתניהו ינצל את שמו של ריבלין בקרב הפלסטינים, חזר ביבי לאותה פרנויה ישנה שדרבנה אותו בזמנו לנסות לבטל את מוסד הנשיאות כדי למנוע מריבלין להגיע לבית הנשיא. אסור שריבלין ידבר עם ארדואן, אמרו אנשיו של נתניהו במשרד החוץ. למה? כי זה יהפוך את טורקיה לשחקנית בתהליך הסדרת המשבר, זה למה.
קשקוש מקושקש. ראשית, השיחה כבר נקבעה. בית הנשיא בישראל הוא כתובת לשיחות טלפון מכל העולם. הנשיא לא נדרש לקבל אישור מראש לשיחות עם מנהיגים שמבקשים לדבר איתו. הבקשה הטורקית הגיעה אתמול בצוהריים, וריבלין נענה ברצון. אחר כך, כשביקשו אנשיו לתאם מסרים עם משרד החוץ, החל מחול הטירוף. בשלב הזה, כבר לא היה אפשר לבטל את השיחה בלי להסתבך בשערורייה פומבית, ועוד מול מי שההתמחות שלו היא שערוריות מהסוג הזה. ריבלין החליט לקיים את השיחה.
בניגוד לנבואות הסרק של נתניהו, שיחת הטלפון לא הפכה את ארדואן לשחקן בשום הסדר. שום דבר דרמטי לא קרה בעקבות השיחה הזו, אולי חוץ מהדגש שנתנו שני הנשיאים זה לזה על חשיבותו של קו פתוח בין אנקרה לתל-אביב. בשביל זה הזעת כל כך, ביבי?
