תהום רובצת מתחת
הזכות להפגין היא זכות יסוד לכל אזרח במדינה נאורה, והחופש למחות על פעולת השלטונות, בין היתר על ידי הפגנות, הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה.
הזכות להפגין היא אחד המאפיינים המבדילים בין מדינות טוטליטריות ודיקטטוריות ובין מדינות דמוקרטיות המכבדות את זכויות האדם וזכויות האזרח.
לנוכח זאת בולטים לרעה ניסיונות ההתערבות של המשטרה הישראלית בהפגנות. כפי שדווח בעיתון הישראלי "הארץ" משטרת ישראל ערכה שיחות אזהרה לפעילים שהיו מעורבים במחאת יוצאי אתיופיה כדי לדלות מהם פרטים על ההפגנה שהתקיימה בעיר הקודש נגד הקפאת התוכנית להבאת שארית בני הפלשמורה מאתיופיה לישראל.
על פי דברי אחת הפעילות, שוטר מתחנת המשטרה ברחובות התקשר אליה בטלפון וניסה לברר אצלה פרטים על ההפגנה, כשהוא נוקט טון מזהיר כלפיה: "בעבר היו לך כל מיני התבטאויות בעניין הזה, את יודעת, גם חקרו אותך בתל אביב על זה, נכון?". כאשר הפעילה טענה כי אינה קשורה לאירוע ואינה יודעת פרטים עליו, נזף בה השוטר: "את עכשיו משחקת אותה תמימה?". גם פעילים אחרים סיפרו כי קיבלו שיחות דומות משוטרים.
במקרה אחר עצרה המשטרה תושב של שכונת עיסאוויה במזרח עיר הקודש, חבר בוועדה העממית בשכונה, שניסתה לארגן הפגנה בזמן מרוץ המרתון אל מול הרצים בגבעה הצרפתית.לדברי מוחמד אבו חומוס, השוטרים הגיעו לביתו בארבע לפנות בוקר ולקחו אותו לתחנה. "ב–11 הגיע חוקר ושאל אותי למה אנחנו רוצים להפריע למרתון. אמרתי שהמרתון הוא פוליטי ושאסור לישראל לעשות מרתון במקום שהוא פלסטיני".
למרות תגובת המשטרה הישראלית, ולפיה "אבו חומוס ושני תושבים נוספים מעיסאוויה נעצרו בחשד להפרות סדר ללא קשר למרתון", קשה להשתחרר מן הרושם, כי המשטרה עצרה אותו במטרה לחבל בארגון ההפגנה.
למשטרה הישראלית יש עבר בעייתי של ניסיונות לדכא הפגנות, לפעמים תוך כדי נקיטת יד קשה מדי ושימוש באלימות ובמעצרים המוניים. הדבר בא לידי ביטוי בהפגנות של יוצאי אתיופיה, בהפגנות המחאה החברתית ובמחאות הפלסטינים בישראל בעת מבצע "צוק איתן". אחד מתפקידי המשטרה הוא שמירה על אזרחים המממשים את זכויותיהם הדמוקרטיות; אל לה לשמש כזרוע ביצועית של אינטרסים שלטוניים, ובראשם דיכוי מתנגדים. כל עוד ההפגנות אינן גולשות לאלימות מסוכנת, משטרת ישראל אינה אמורה להתערב, וודאי שלא לנסות למנוע מראש את קיומן.
