תרועות חלולות
עוד בטרם הסתיימו מצעדי השיבה בעזה ובעת שמעבר לפינה ממתין יום הנכסה — המציין את תחילתה של מלחמת 1967 ואת כיבושן של עזה, הגדה, מזרח עיר הקודש ורמת הגולן — מתפתח עימות צבאי מסוכן מול רצועת עזה. ירי הפצ"מרים לשטח ישראל, שבא בתגובה להריגתם של שלושה אנשי ג'יהאד איסלאמי, שבעצמה התחוללה על רקע המתח סמוך לגדר הגבול, מלמד כיצד מתפתחות מלחמות שעלולות לצאת משליטה.
אי אפשר להגזים בשבריריותם של מאזני הכוח שניסו למנוע עד לאחרונה עימות אלים רחב בין הישראלים לפלסטינים בכלל ובעזה בפרט. הסכמים לא רשמיים, שנולדו בתיווך מצרי יעיל עם תנועת ההתקוממות חמאס, יחד עם התוקפנות של מבצע "צוק איתן", יצרו שגרת חיים רגועה יחסית ותחושה שאף אחד מן הצדדים אינו מעוניין בעימות. השגרה הזאת השתנתה במצעדי השיבה הפלסטיניים, כשצבא ישראל והממשלה החליטו להגיב במלוא העוצמה. אולם גם אחרי מפגן הכוח הקטלני קשה לדבר במונחים של הצלחה עבור ישראל, שהרי דבר מהותי לא השתנה במצבם של שני מיליון תושבי עזה והעילות שהניעו את התושבים לצאת למחאה ולהצטרף למרי נותרו כשהיו.
העימות האחרון מול הג'יהאד האיסלאמי גרר כדבר שבשגרה תגובה ישראלית אוטומטית, שנשענת על הקביעה הנכונה לכשעצמה, לפיה ממשלה אינה יכולה לסבול פגיעה או ניסיון פגיעה באזרחיה ובשטחה. אולם דווקא בשל ההכרח לשקם את הפסקת האש דה פקטו ששררה לפני מצעדי השיבה, ולשוב לשגרת החיים, הכרחי שהתגובה לא תהיה ראוותנית, מופרזת ולפיכך מסוכנת. ישראל היתה כבר צריכה להטמיע את העובדה שמפגן כוח כשלעצמו אינו ערובה לביטחונה או אמצעי מספיק לנטרול תסכולם של אזרחים מדוכאים ושל ארגוניהם. על שולחנה של ישראל מונחות כמה הצעות לניהול המשבר בעזה. היא יכולה להסתייע בתיווכה של מצרים, שאפילו רואה בתנועת חמאס גורם אחראי שבידיו לבלום התפתחות של עימות בלתי רצוי, גם אם הפעם לא הצליח לעצור את הג'יהאד האיסלאמי.
קריאות הקרב שמשמיעים שרים וח"כים המעודדות את ישראל לפעול במלוא העוצמה הן תרועות חלולות שאסור שיחליפו התנהלות שקולה ומדודה שתתחשב בנפיצותו של המטען שמונח בעזה. הישראלים אינם זקוקים עכשיו למופע ראווה צבאי שכבר כולא אותם בתוך מקלטים ומרחבים מוגנים. הדו קרב צריך להסתיים לאלתר כדי לפנות זמן ומקום לטיפול בבעיות היסוד ברצועת עזה.
