פוליטיקה פנים־קואליציונית
מישהו יכול להסביר את פשר מחזה האבסורד שקרוי בתקשורת הישראלית "החלטות הקבינט בעניין ההסדרה הכפויה ברצועה"? מי כפה מה על מי ולמה? נראה שאין בקבינט מתנדב שיסביר מה בדיוק הולך כאן, כך שאין ברירה אלא לומר את האמת: אם ממשלת ישראל תלך להסדרה כלשהי בלי להחליף את השבויים וההרוגים באסירי חמאס, פירושו של דבר, כמו שטוענת היום משפחת גולדין ומחר תטען מפלגת הבית היהודי, שהיא נכנעה לתקיפות העפיפונים ולדרישות חמאס.
בצבא ישראל חושבים שהסדרה בשטח תמנע מלחמה, ושהיא קודמת למשא ומתן על הרוגים, שבויים ואסירים, שאותו אפשר לפתור בתקופת רגיעה. נתניהו, בטיפשות וברשלנות שלא ייאמנו, ניהל כאילו משא ומתן עם חמאס באמצעות האמריקאים, הקטארים, האו"ם ומי לא – בלי להביא בחשבון עד הסוף את אפקט הבית היהודי לקראת הבחירות. התוצאה: משפחת גולדין ניצחה את צבא ישראל. המשפחה, ברוח גבית חרישית של הבית היהודי, לא דורשת מן הממשלה לבצע את החילופין כפי שדורש חמאס, בדיוק כפי שנהגה בסיפור של גלעד שליט.
לכאורה, לא ברור למה הממשלה הישראלית עושה קולות כאילו הולכים להסדרה עכשיו. הרי חמאס הציג אחרי צוק איתן את אותן דרישות. האמת היא שהממשלה התכוונה אז כמו היום לנהל מלחמת התשה, משום שהיא לא מסוגלת להחליט על מלחמת הכרעה. ועכשיו, כאשר הממשלה סנדלה את עצמה בעניין חילופי השבויים, לך ותתיר את הפלונטר הזה כשבחירות בפתח. בנט מאיים לטרוף מנדטים תועים, אבל בפועל חמאס הוא שיקבע את אופי הבחירות בישראל אם יגרור את ישראל למלחמה שבה תנצח, כלומר תפסיד.
בחירות. זו הסיבה שנתניהו ושותפיו בקבינט רוצים הסדרה זמנית, כלומר שקט שיאפשר להם לגבש את מחנה הימין סביב חורף שקט ואביב פורח בעוטף עזה. משפחות ההרוגים מפריעות לנתניהו להגיע להסדרה זמנית, מאיימות על המנדטים שלו, אז מה הפלא שהוא מאבד את העשתונות?
סיכום ישיבת הקבינט, אגב, היה "צבא ישראל מוכן לכל תרחיש". ממש לא נכון. לא רק שהצבא לא מוכן לכל תרחיש, הוא מודאג עד מוות (מותם של חיילים ואזרחים בגלל פוליטיקה פנים־קואליציונית) מהתפתחויות משנות משחק בשדה הקרב ברצועה. לאחר השקעות של מיליארדים בזיהוי מנהרות ובניית חומה, כולל מזח עוצר פעולות לתוך הים, מתברר שהפעלת צלף שיש לו הכלי הנכון ויכולת הסוואה היא האיום האמיתי. זו לא משימה מסובכת במיוחד, והיא מהווה איום של ממש על כל מי שמסתובב באזור הגדר. שלא לדבר על איום הרחפנים, וברקע האיום הגדול מכולם: הכרת העולם בחמאס. האמריקאים מדברים עם חמאס, האו"ם מדבר, ואולי עוד מעט גם אבו מאזן ידבר.
