הדיל הסעודי־ישראלי הכושל
עזבו אתכם מתעתועי בחירות ומלחמות. הסיבה הנכונה לא רק ללכת לבחירות אלא גם להחלפת הממשלה היא כישלונה בחזית הביטחון האישי והחיצוני.
בחזית הפנים מצליחה הממשלה הישראלית לממש את כל תקוות הימין הלאומני־דתי, ולכן נתניהו, לשיטתו, צודק (המהומה האחרונה היא משחקי מנדטים ואגו בתוך הימין). האיום האמיתי הוא על מכבש ההדתה בחינוך ובמערכת החוק. לכן גויסו רבני ועסקני הבית היהודי. בנט ושקד נועדו לחפות על מהלכי הכיבוש הפנימיים ולא לטרפד אותם בגלל חשבון פוליטי אקראי ואגו. רפיון ביטחוני? אז מה אם הדרום אכל קש בוער? הנה נתניהו הבטיח לנהל מלחמה בעזה בזמנו שלו, ובאחרונה, בוועדת חו"ב, העלה באוב את האיום האיראני בסוריה.
הממשלה הישראלית חייבת ליפול, כי המשך המדיניות הנוכחית מחייב מלחמה בכל החזיתות, וזו הסיבה האמיתית לכך שצריך ללכת לבחירות. סוריה, לבנון, חיזבאללה ואיראן נמצאות באזור עם עשרות אלפי הטילים והרקטות שברשותן. הגדה המערבית והרשות הפלסטינית מאיימות באמצעות אינתיפאדת היחידים על כל ישראלי שמסתובב בשטח, כולל פוטנציאל של התארגנות רחבה למאבק אזרחי. חמאס הציג דוגמית ליכולת להקריב נערים על הגדר ולשגר ארטילריה וחשף את מגבלות הכוח של צבא ישראל.
בנוסף, מהדהד הכישלון בזירה הבינלאומית מול למעלה ממאה מדינות התומכות בהקמת מדינה פלסטינית, וכל זה תוך ניהול מדיניות חוץ שמחברת את ישראל לגרועות במדינות הימין הלאומני. כמו כן, כשלה המדיניות ה"אזורית" שקושרת את ישראל ל"מדינות ערב המתונות", בהנהגת סעודיה. המונח "מתינות" לא קיים במילון הסעודי, וה"ברית" כביכול היא תרגיל סעודי שאמור לנצל את "התסביך האיראני"של נתניהו; תחילה במעורבות במלחמה הכושלת בסוריה, ובהמשך בניסיון לפתות את ישראל לתקוף ישירות את איראן. הדיל הסעודי־ישראלי הוא שצבא ישראל יתקוף באיראן, והסעודים יתמכו בהסדר שישאיר את ההתנחלויות ועיר הקודש המזרחית בישראל. זה כמובן לא קרה ולא יקרה.
בינתיים נתניהו שורד את הקריסה הלא תיאמן של מדיניות החוץ והביטחון רק בזכות בורותו הלא תיאמן של הבייס שלו ואדישותו הלא תיאמן של האזרח הישראלי.
רק באחרונה, כאשר על הריסות מדיניות החוץ והביטחון מתנוסס דגל הכישלון לחסל את חמאס (לא היה לזה סיכוי מעולם), התחולל משבר בחירות מזויף שסיבותיו הם "כבוד" ו"הרתעה".
