כשהמצבה על הקבר
הדרמה הלילית בוועדת גולדברג, עם פסילת מועמדותו של ניצב בדימוס משה (צ'יקו) אדרי למפכ"ל, חידדה שוב עד כמה מורכבת ורגישה מאי פעם היא מערכת היחסים בין הפוליטיקאים, אנשי הרשות המבצעת, לבין מי שמכונים "שומרי הסף".
בחודש מאי הכריזה הממשלה של ישראל בחגיגיות על הקמת הגלגול הנוכחי של ועדת מינוי הבכירים בשירות הממלכתי, בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג, לשעבר שופט בית המשפט העליון ומבקר ישראל. ועדה בלתי תלויה, שגם תבחן את החומרים המובאים בפניה ותמליץ לשר אם לאשר את המינוי או לא.
בשבועות האחרונים ובשל פרסומים שצצו ועלו היו עיני המערכת הפוליטית כולה נשואות לוועדה. בזמן שאלשיך, ארדן, אדרי ויתר הקצונה הבכירה במשטרה השתתפו בטקס הפרידה הרשמי של אלשיך, הוועדה התכנסה והסתגרה שעות ארוכות. משך הזמן הארוך רמז על הבאות.
סמוך לחצות נחתה הפצצה בווואטסאפ של עשרות העיתונאים. השורה התחתונה: הוועדה מסרבת להמליץ על אדרי לתפקיד המפכ״ל ועל הדרך מעלה את המתח בין המערכת הפוליטית לשומרי הסף, עוד מדרגה.
בתקופת הממשלה הזאת בעיקר, נדמה שהיחסים הגיעו כבר לנקודת רתיחה. ולא רק סביב אדרי. המתח שורר בכמה חזיתות במקביל: מול בג"ץ שבלם לא פעם בשנים האחרונות חקיקה של הכנסת, מול היועץ המשפטי לממשלה שמסרב לעיתים להגן על יוזמות, מול יועצים משפטיים בשורה של נושאים וכעת מול הוועדה למינוי בכירים.
במערכת הפוליטית, בצד הימני של המפה, הדברים קרובים לפיצוץ ולא מן הנמנע שנראה בקרוב שורה של יוזמות חקיקה ושינוי עמוק של השיטה שיעניקו לפוליטיקאים כוח רב יותר על פני היועצים המשפטיים ונציגי הוועדות.
החלטת הוועדה למינוי בכירים יוצרת מצב אבסורדי, הם אומרים. אדרי לא יוכל להתמנות למפכ"ל אבל כן יוכל להתמנות תיאורטית כשר ל"ביטחון פנים, ולהצטיין בתפקידו, מזכירים מתנגדי השיטה. בדיוק כשם שיואב גלנט לא יכול היה להתמנות לרמטכ"ל אבל יכול לכהן כשר בכיר ואפילו להיות מועמד לתפקיד שר "ביטחון".
שרי הממשלה הישראלית מרגישים לא מהיום שהשיטה הנוכחית מסרסת אותם.
הדרישה הלא מפתיעה שהגיעה מצד שרי הבית היהודי וגם משרי ליכוד לבטל את הוועדה, העלתה מיד את השאלה המתבקשת: האם הוועדה לגיטימית רק כשהיא מקבלת את עמדת השרים? האם רק כאשר שיקול דעתה זהה לשביקשנו לבטל גם את ועדות האיתור למינוי יועצים משפטיים במשרדי הממשלה ולשנות את דרך הבחירה במשנה למנכ״ל", אומר שר בכיר כדי לחדד שהבעיה היא לא רק נקודתית עם גולדברג.
לצד הדיון הרחב והבלתי נגמר הזה ישנו קרב פוליטי מרתק, שבמרכזו השר ל"ביטחון פנים" גלעד ארדן. רבים במערכת הפוליטית מעריכים שזה מבחן האומץ האחרון שלו כדי לא להתקבע כלוזר.
הקדנציה החלה עבורו באולטימטום כושל שהציב לנתניהו עם הרכבת הממשלה סביב תיק החוץ, נמשכה עם סאגת מינוי הירש שלא הביאה לו יותר מידי נחת, והמשיכה עם כהונה שנויה במחלוקת של אלשיך, שככל שעברו הימים איתו כך גדל כאב הראש של ארדן.
עבור פוליטיקאי פחות מיומן מארדן, האירועים האלה יכלו בקלות להיות בית הקברות הפוליטי לשאיפות המנהיגות. כישלון חוזר הפעם במינוי אדרי כמפכ"ל, יכולה על פי אותם קריטריונים להיות המצבה שעל הקבר.גם אם לא יודה בזה, התקוות שתלה ארדן באלשיך והניסיון להביא הפעם מפכ"ל חדש ומקובל, שירגיע את הזעם כלפיו במשפחת נתניהו ובתוך הליכוד עצמו, סופגים כעת מכה קשה. כך גם הדימוי הציבורי שנחוץ לכל איש ציבור, בטח רגע לפני פריימריז.
בתחילת הקדנציה שלו נהג ארדן לספר שעם כניסתו לתפקיד אמרו לו יודעי דבר ששר לביטחון פנים זה כמו דבורה. עוקץ פעם אחת במינוי מפכ"ל ואחרי זה מת. למה? כי מינוי המפכ״ל הוא הפסגה, ובשגרה יש סמכויות זניחות בהרבה באופן יחסי.
אם ארדן לא ייצא מהסיבוב הזה כמנצח, הוא יקבע על הדרך גם תקדים למשל הדבורה: עקץ את עצמו פעמיים.
