הכול בשביל הישרדות פוליטית
בניגוד לעמדת ישראל, הצהיר ראש ממשלתה בנימין נתניהו, כי ישראל תקפה באחרונה עמדות שטען שהן שייכות לחיזבאללה בסוריה. בכך הפר נתניהו פעם נוספת את מדיניות העמימות שהיתה נהוגה בישראל במשך שנים.
הנימוק של מדיניות העמימות הוא, שהיא מאפשרת לאויבים להבליג על התקיפות נגדם.
אלא שבמלחמה על האלקטורט הישראלי נתניהו מניח, שהעמימות הצבאית של ישראל משרתת את יריביו הפוליטיים. לעומת זאת, כותרות המאדירות את יכולת התקיפה הישראלית תחת שלטונו הן בבחינת תעמולת בחירות אפקטיבית בחינם. נתניהו מכפיף שוב ושוב את האינטרסים של ישראל לטובת מלחמת ההישרדות הפוליטית שלו. לראשונה זה שנים מוצא נתניהו את עצמו מול יריב פוליטי המאיים על ניצחונו, ונדמה שאין גבול שראש הממשלה הישראלי לא יחצה כדי להבטיח את המשך כהונתו, גם אם המחיר הוא קיום ישראל.
גורמים ישראלים אומרים כי מדיניות העמימות איננה קדושה, וראוי לקיים דיון אמיתי על נחיצותה. הם מוסיפים כי קיימות סיבות ראויות לזנוח את האסטרטגיה הזאת לטובת "שקיפות" גדולה יותר. אבל, העמימות מסתירה לפעמים כשלים מבצעיים, החלטות שגויות, או פעולות מיותרות, שמוטב היה לו היו נחשפים לידיעת הציבור.
אלא שהפרת העמימות הזאת של נתניהו אינה קשורה להיבטים אלה. נתניהו לא פתח לדיון אמיתי את שאלת יעדי התקיפות של צבא ישראל, לא את מטרתן ומידת הצורך בהן, לא את המחירים הצבאיים והכלכליים הכרוכים בהן וגם לא את התבונה המדינית העומדת מאחוריהן. נתניהו אינו קורא לשקיפות בכל הקשור לדיונים בקבינט שקדמו לתקיפות, וכך הציבור לא יוכל לדעת, מי תמך בהן ומי התנגד.
שום דיון בנושא זה לא נערך, לא בקבינט המדיני־ביטחוני ולא בפורום אחר. בניגוד לנתניהו, גורמים בכירים במערכת הצבא נמנעו מלהתייחס לתקרית בגולן הסורי. ניכר, שלא המחשבה על "צורכי הביטחון" של ישראל או על זכות הציבור לדעת עמדה לנגד עיני נתניהו, אלא הסקרים המחמיאים לבני גנץ.
ראש ממשלה המתרברב בתקיפות ישראליות, הפוגע במדיניות שהוא עצמו קידש עד לפני כמה חודשים, המסכן את הכול רק כדי להיבחר שוב לתפקידו — הוא ראש ממשלה חסר אחריות.
נתניהו מאבד את שאריות הממלכתיות שנותרו לו. הוא איננו ראוי לתפקידו.
