התהליך המבולגן
נפתלי בנט ואיילת שקד נכנסו לפוליטיקה ביחד. שקד, דמות קשה לעיכול, לפחות בהתחלה; לא סחבקית, לא מתמסרת, אבל מביאה איתה גוונים חדשים לפוליטיקה הישראלית. תוך זמן קצר כבר אי אפשר היה להתעלם ממנה.
הדרך של השניים לא תמיד היתה פשוטה, וכללה לא מעט מהמורות וחריקות. חלק מהן תוצר של משקעים עם בני הזוג נתניהו עוד מהימים שבנט ושקד היו חלק מלשכתו בליכוד כיו"ר האופוזיציה. בנט ושקד נדרשו לתמרן בתנאים קשים. בשעה שנתניהו מתעלם מהם, מנסה להקטין אותם ולהפוך אותם ללא רלוונטיים, להם לא היתה את האופציה הזאת. לעמוד בראש מחנה הציונות הדתית ולפנות לקהל ימני, משמעותו לקבל את המרות של נתניהו גם כשהוא שולף לעברך סכינים. הם הבינו את זה ושיחקו בגבולות האפשר.
הישג השיא המשותף שלהם היה לאחר הבחירות הקודמות, אז נחלו אכזבה מהתוצאות. נתניהו מיקד לראשונה את הקמפיין בקהל של בנט ושקד וסחף מנדטים חשובים לכיוונו ביום האחרון. דווקא מנקודת ההיחלשות לכאורה, הם הגיעו למשא ומתן הקואליציוני חדורי מטרה, מבינים את הסיטואציה שנוצרה ומצליחים להפוך אותה לטובתם.
בלילה הדרמטי של השיחות האחרונות, בנט אמר למי שדיבר איתו: "לכו לישון, בבוקר תיק המשפטים והחינוך יהיו אצלנו. וגם מקומות בקבינט". וכך היה.
אפשר להגיד על בנט שהוא ילדותי, לבקר חלק מהמהלכים שהוביל בפזיזות שמאפיינת אותו לטוב ולרע.
הקמת הימין החדש הייתה הרפתקאה חפוזה, לא מאורגנת ולא מסודרת, שנולדה בעיקר מהתעוזה של בנט והחשיבה שצריך להקים ימין אחר. המהלך המבולגן עלה הפעם ביוקר והוכיח שאין קסמים בפוליטיקה.
אפשר להסכים עם הדרך שלהם ואפשר שלא. לא מעט זגזגנים נבחרים כבר שנים פעם אחר פעם לכהונה במקום שהציניות היא חלק בלתי נפרד ממנו. רבים מהם רואים דברים באופן אחד ואומרים בחוץ אחרת, כי זה טוב לבייס. קודם מתפתלים, אבל מזדקפים בעל כורחם כשהאור במצלמה נדלק.
לא ברור עדיין אם זו סוף דרכם הפוליטית של בנט ושקד, לא ברור מה יעלה בגורלה של הברית, אם יחזרו יחד או לחוד ובאיזו מתכונת.
