לרסן את ארדן
חשיפת יומן הפגישות של השר לביטחון הפנים והשר לנושאים אסטרטגיים והסברה של ישראל, גלעד ארדן (ליכוד), בזכות עתירת חופש מידע של תנועת "הצלחה", איפשרה לחשוף גם פרט שהוסתר עד כה על הפעילות הענפה של המשרד לנושאים אסטרטגיים במאבקו בתנועת החרם (BDS): שיתוף פעולה עם המוסד.
בניגוד לטענת ארדן, כי הפגישה בינו לבין ראש המוסד, יוסי כהן, בנושא המאבק בחרם נועדה לסקירה בלבד, גורמים הבקיאים בפעילות המשרד מסרו, כי קיים שיתוף פעולה בין המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים לבין המשרד למלחמה בתנועת החרם, והוא כולל הרבה מעבר לסקירות.
תנועת החרם היא תנועה פוליטית אזרחית לא אלימה, העושה שימוש בסנקציות צרכניות במחאה על הכיבוש הישראלי. בשנים האחרונות מנהלת ישראל, בהובלת ארדן, מלחמת חורמה נגד תנועה אזרחית זו ופעיליה, כולל שימוש בלחצים דיפלומטיים, משפטיים ואף כלכליים. את המאבק הזה מנהל המשרד לנושאים אסטרטגיים בין היתר באמצעות ארגוני כיסוי ("ארגוני חזית") הפועלים ברחבי העולם, חלקם ארגונים יהודיים. המשרד אינו מפריד, במוצהר, בין החרמה של ישראל הריבונית לבין החרמת מפעל ההתנחלויות. בעיניו מדובר בפעולה זהה. ולא רק זאת, הקמפיין הישראלי דורש שהעולם יגדיר חרם פוליטי על ישראל בגלל הכיבוש כביטוי ל"אנטישמיות".
כעת מתברר, שבקרב הזה מפעילה ישראל נגד אזרחים זרים ברחבי העולם התומכים בתנועת BDS את זרוע הביון העליונה שלה: המוסד. כל זאת תחת מעטה חשאיות, שמשרד ממשלתי אינו אמור להשתמש בו.
הממשלה של ישראל מתייחסת לתנועת החרם כאל סכנה ביטחונית, ואפילו משדרת שהיא סוג של איום בטרור, ומשתמשת במשאבי סוכנויות הביטחון שלה ובשלל אמצעיה כדי לעקוב אחרי אזרחים המביעים דעות שאינן לרוחה, על אחת כמה וכמה מחוץ לישראל. מדובר במאבק נגד חופש הביטוי הפוליטי של הפלסטינים ותומכיהם ברחבי העולם. האמצעים שישראל נוקטת במאבק הזה הם אנטי־דמוקרטיים, דראקוניים, ופעמים רבות משיגים את המטרה ההפוכה: הרחקת היהודים הליברליים שאינם בישראל.
הבחירות הבאות הן הזדמנות לסגור את המשרד המיותר הזה, המזיק לישראל יותר משהוא מועיל לה. במקום לעסוק במרדפים החותרים תחת חופש הביטוי של אזרחי מדינות זרות, מוטב לממשלה הישראלית לפעול לשינוי המציאות שהולידה את תנועת החרם — הכיבוש — ולהניח למוסד להתמקד בפעולות החשובות באמת לאזרחים.
