רעיונות העוועים
כבר בנאומו הראשון הפגין שר המשפטים החדש, אמיר אוחנה, את בורותו בנוגע לערכי יסוד דמוקרטיים. מהעובדה ש"השופטים אינם נבחרים על ידי הציבור" גזר, כי "הרשות השופטת היא הפחות דמוקרטית מבין שלוש הרשויות"; בראיון הכריז שהוא מביא בחשבון את האפשרות שהפרקליטות "תתפור לו תיק", ואמר כי השופטים לא בהכרח "מקבלים את החלטותיהם משיקולים מקצועיים בלבד".
וכאילו אין די בכך הוא הוסיף ואמר, שאין חובה לקיים את כל פסיקותיו של בג"ץ, וכי "השיקול העליון צריך להיות שמירת חיי האזרחים". בדף הפייסבוק שלו הסביר שהתכוון ל"נסיבות קיצוניות ביותר שדגל שחור מתנוסס מעליהן".
את רעיונות העוועים שנוטעים נתניהו, אוחנה ואחרים בשיח הציבורי ייקח זמן רב לנכש, אך חובה לסמנם כבר עכשיו מעל כל במה: לממשלה של ישראל אין רשות להתעלם מפסקי דין ולהחליט לאילו מהם לציית, כך ביחס לכל בית משפט ובוודאי ביחס לבג"ץ. בתביעה הכללית לא תופרים תיקים לנבחרי ציבור, ואם לעתים חורגים מהנורמה הכללית בנוגע לאכיפת החוק, החריגה היא תמיד לטובת הפוליטיקאים ולא נגדם.
נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, הגיבה בחריפות לדבריו של אוחנה המבטאים לדבריה "השקפת עולם חסרת תקדים וחסרת אחריות", והזהירה מההשלכות ההרסניות של השקפת עולם זו: "בין תפישת העולם הזו ובין אנרכיה של 'איש הישר בעיניו יעשה' — הדרך קצרה". טוב עשה גם היועץ המשפטי לממשלה הישראלית אביחי מנדלבליט שהבהיר כי "החובה לציית לפסיקת בתי המשפט היא בגדר מושכלת יסוד", והזכיר למי שנאמנותו העיוורת לראש הממשלה נתניהו גרמה לו להטיף לסרבנות משפטית, שציות לפסיקות בית המשפט "אינה אפשרות הנתונה לבחירה. מדובר בחובה המוטלת על כל אזרח וכל רשות שלטונית".
דבריו החמורים של אוחנה ממחישים כי אין מדובר בשליח ציבור הפועל על יסוד ערכים מתוקנים בדבר שלטון החוק, אלא בשליח לדבר עבירה מטעמו של בנימין נתניהו החשוד בשחיתות. במקרה זה, הן השולח והן השליח אינם ראויים לתפקידם.
