מצעד האיוולת
ראש הממשלה של ישראל בנימין נתניהו מעולם לא נכנס לוויכוח פומבי עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ: לא בתקשורת, לא בטוויטר ולא מעל כל במה אחרת. השניים אוהבים לפרגן זה לזה, להחמיא איש לרעהו ולהציג את הקשר המיוחד ביניהם כנכס לשתי המדינות.
הסימביוזה בין השניים היא כמעט מוחלטת: נתניהו יביע תמיכה בכל מהלך של טראמפ, גם אם הוא לא נוגע לישראל, כמו למשל בניית החומה בגבול מקסיקו. טראמפ גומל לו בשפע של מתנות. ה"בייס" הפוליטי של טראמפ, בעיקר הגרעין האוונגליסטי המשמעותי, רוצה לראות אותו מרעיף כל טוב על ישראל. זאת הסיבה שהכיר בעיר הקודש כבירת ישראל ובסיפוח רמת הגולן, הכרה שהולידה את היישוב שבדרך על שמו.
אתמול צייץ טראמפ כי אם ישראל תאפשר לשתי חברות הקונגרס המוסלמיות רשידה טליב ואילהאן עומאר לבקר בשטחה, "יהיה זה סימן גדול של חולשה מצד ישראל". עוד לפני שיצאה הודעה רשמית מטעם ישראל כי היא אוסרת על השתיים להיכנס לשטחה, היה ברור שהפור נפל: טראמפ אותת, המלך ביקש, ותאומו בישראל התיישר לפי הקו שהכתיב הבית הלבן.
נתניהו בכלל חשב שתהיה זו תבונה מדינית לתת לשתיים להיכנס. מהלך כזה ישדר כי ישראל דמוקרטיות. שגריר ישראל בוושינגטון ואיש סודו ואמונו של נתניהו, רון דרמר, אף הודיע לפני כמה שבועות כי כניסתן תאושר מתוך כבוד לקונגרס האמריקני.
אבל טראמפ החמיץ פנים ושיגר ציוץ שלא הותיר לקובעי המדיניות בישראל ברירה. כך פועלת מדינת חסות. בוושינגטון אין ארוחות חינם, גם לא מתנות בלי סיבה: טראמפ נתן ועכשיו טראמפ לוקח.
בצעד שהכעיס לא רק את הדמוקרטים, אלא גם את חברי מפלגתו הרפובליקנים, השמיע טראמפ הערות גזעניות נגד חברות המחקקות הליברליות: "תחזרו לארצות שמהן באתן ושם תבקרו את המשטרים הכושלים", הוא קרא בכנס בחירות, והקהל הריע לו. "תגרש אותן, תגרש אותן" השיב לו הקהל.
מאז שנכנס טראמפ לתפקידו, נוהג נתניהו כמהמר ששם את כל הביצים שלו בסל אחד: כדי להפגין מול בוחריו וחסידיו עד כמה טובים הם יחסיו עם טראמפ, ברצותו להציג עצמו כמנהיג המסוגל לחזק את הברית עם ארה"ב יותר מכל אחד אחר, הוא שרף כמעט את כל הגשרים למפלגה הדמוקרטית. יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי מלאת כעסים עליו. כך גם אליזבת וורן, הסנאטורית ממסצ'וסטס ומתמודדת בפריימריז הדמוקרטיים.
זה מתחת לכבודה של ישראל", מסרה הערב פלוסי בהודעה חריפה בעקבות איסור כניסתן של טליב ועומאר. "הצהרותיו של טראמפ על חברות הקונגרס הן סימן לבורות וחוסר כבוד מצד משרד הנשיא".
לטראמפ לא באמת מפריע ששתי מחוקקות, ולא מהבולטות, יבקרו ברשות הפלסטינית. אבל הוא עשה הכל כדי שזה לא יקרה רק משום שהוא מתעב אותן ובז להן. הן יודעות לקרוע את המסכה מעל פניו, ולא פוחדות לומר בקול רם שנשיא ארה"ב הוא עירום.
אז טראמפ רצה להראות להן. לשים להן מחסומים. לבייש אותן, לשים להן גבולות, לא כי זה מגיע להן או לא, אלא רק כדי להראות להן שהוא יכול לכופף להן את היד. וזאת בעצם תוך כיפוף ידו של נתניהו, הידיד. ההיסטוריונית ברברה טוכמן, בספרה "מצעד האיוולת", הגדירה את האיוולת כמעשה שעושה מנהיג, ויודע ברגע שהוא עושה אותו שזאת איוולת. לא בדיעבד. ובכל זאת ממשיך.
טראמפ, במקרה הזה, שירת את האינטרסים שלו ואת הגחמות שלו. נתניהו נגרר, גם הוא נמצא רגע לפני בחירות. נתניהו יכול היה בקלות להפוך את ביקור השתיים לבלתי רלוונטי, בלתי חשוב, להציע להן לבוא ולהכיר את ישראל, להזמין אותן לתדריכים, לעשות מה שהוא יודע לעשות היטב: "הסברה".
לא שזה היה משנה את דעתן, אבל בצעדו זה הוא הפך אותן לעוד יותר עוינות, וזועמות פי כמה. ישראל לא תרוויח מזה, לא בגלל שהן כאלה חשובות, אלא בגלל שנתניהו הפך אותן לגיבורות קדושות ושעכשיו הדמוקרטים מאוחדים סביבן.
