מלך הפליק פלאק
במהלך שלוש מערכות הבחירות הביזאריות בישראל, ניסה נתניהו פעם אחר פעם לייצר מפגש או פסגה עם מנהיגים ערבים.
גיששו עם מלך מרוקו, בדקו עם מלך ירדן, התחננו בפני הנשיא המצרי, דרשו ממלך בחריין והתעקשו עם יורש העצר הסעודי. כלום לא עבד. במקרה של מלך ירדן, פגישה עם נתניהו שמפזר את בלוני הסיפוח היא לא משהו שיעלה על הדעת בכל מקרה, וגם האחרים, אפילו במדינות שלא מפסיקות לאותת לישראל על נכונותן לחמם את היחסים, לא התלהבו מהרעיון.
בבירות הערביות יודעים היטב שמי שמרוויח מהפגישות הללו הוא נתניהו, בעוד שמבחינתם פגישה כזאת, שלא תהיה כרוכה בחזרה למו"מ עם הפלסטינים או בסימן לכך שזה עלול לקרות בקרוב, היא במקרה הטוב חסרת ערך, ובמקרה הפחות טוב – מתנה נהדרת לאופוזיציה שלהם בבית.
לפני כמה חודשים, כשנתניהו הגיע בהפתעה לכנס בכנסת המוקדש לציון 25 שנה להסכם עם ירדן, שאורגן על ידי ח"כ מרב מיכאלי, הוא הסביר במה שונה הביקור המדיני שקיים בעומאן מהביקור שקיים שם בשנות ה-90 יצחק רבין ז"ל. "רבין נאלץ לשלם באוסלו, אני אינני צריך לשלם בוויתורים.
נראה שנתניהו מאמין בכל מאודו שהעולם הערבי התייאש מהפלסטינים, התפנה לעיסוקיו וכעת הוסר כל מחסום לשיתוף הפעולה. הרי הספורטאים הישראלים משתתפים באירועים בינלאומיים בדובאי ובדוחא, השרים נוסעים לפורום הגז בקהיר ולוועידות בינלאומיות באבו-דאבי, וברקע מתנהל דיאלוג ביטחוני משמעותי בין ישראל למדינות הערביות, ובראשן המדינות הערביות במפרץ הפרסי. יחד עם זאת, בלי שהנושא הפלסטיני יבוא אל פתרונו, ישראל תישאר בגדר פילגש עבור המדינות הללו, ולא תהפוך לאישה חוקית.
מנהיגי העולם הערבי חוזרים ואומרים את הדבר הזה פעם אחר פעם, כך שבדבריו של שר החוץ הסעודי אין למעשה כל חידוש. אפשר שיהיו עוד צ'ופרים נעימים בדרך שניתן יהיה להציג אותם כ"פריצת דרך ביחסים", אבל לא מעבר לכך. העניין הפלסטיני משול לתקרת זכוכית שמגבילה את התפתחות היחסים בין ישראל למדינות הערביות, וכפי שגילה נתניהו על בשרו – אי אפשר לפרוץ אותה בלי לשלם את המחיר.
לא ניתן להפריז במשמעות היחסים עם ירדן, מצרים, ערב הסעודית והאחרות. יחד עם זאת, ברור שישראל חייבת לחתור לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים קודם כל בשביל עצמה. קידום היחסים עם המדינות הערביות ואינטגרציה של ישראל באזור הם בונוס משמעותי ביותר. מי שחולם על קיצור דרך שיאפשר לו להגיע לריאד מבלי לבקר ברמאללה, שיחשוב שוב.
