שקרנותו, אמנותו

משפטו של בנימין נתניהו אמור להתחיל שבועיים לאחר הבחירות, ב–17 במארס.

על פי תקדימי העבר, ניתן להניח שבמידה שינצח הוא לא יבחל בעסקאות תן וקח מפוקפקות במסגרת המשא והמתן הקואליציוני ובתפירת חוקים למידותיו במטרה לחמוק מאימת הדין. יו''ר כחול לבן, בני גנץ, מבין זאת היטב. "נתניהו רוצה דבר אחד — להרכיב קואליציה שתאפשר לו להעביר את מה שהוא מכנה 'החוק הצרפתי'", אמר.

לא רק גנץ מבין זאת. גם הציבור והתקשורת מבינים שנתניהו לא ויתר על מסלול המילוט מהחוק. לשאלה אם במידה שיצליח להרכיב ממשלה יקדם את החוק הצרפתי, השיב נתניהו בראיון: "לא עסקתי בזה בכלל, כשנגיע לגשר נראה מה יקרה". בראיון אחר אמר: "אני לא אחוקק חוק צרפתי, ואנפץ את כל הטענות נגדי בבית המשפט".

למרבה הבושה, לא הסתירה בין התשובות היא מה שאמור להטריד את הציבור, אלא העובדה שיהיו מה שיהיו תשובותיו של נתניהו, הן אינן מהוות ערובה לדבר. בשורה התחתונה אין זה משנה מה נתניהו אומר, כי שקרנותו אמנותו. אוכלוסיה שלמה צפתה בו יושב מול "קרן מרציאנו" לפני הבחירות הראשונות ומשקר בשידור חי ללא בושה. כשנשאל על האפשרות, שאז היתה בגדר השערה בלבד, שלפיה הוא יפעל לשמור על חסינותו, או שאולי ינסה לקדם חוק, או מהלך אחר כלשהו, שימנע את העמדתו לדין, ענה לה: "מה? מה פתאום!"

הציבור הישראלי יודע בוודאות, שנתניהו שיקר ושהדברים שאמר לא מנעו ממנו לבקש מהכנסת להעניק לו חסינות מפני העמדה לדין.

על גנץ וחבריו לנצל את ההזדמנות כדי להזכיר לציבור שהפשעים שבהם נאשם נתניהו — חמורים ככל שיהיו — הם כאין וכאפס לעומת הפשעים שבכוונתו לבצע על מנת למלט את עצמו מהדין.

כבר ברור לכל שאין אמצעי שאינו מקודש בעיניו של ראש ממשלת ישראל על מנת לממש את מטרתו זו: אין חוק שהוא לא יהיה מוכן לחוקק, לרבות פסקת התגברות שתעקר את כוחו של בית המשפט לפסול חוקים לא חוקתיים. בנוסף הוא ימשיך למנות את אנשי שלומו ל"שומרי סף" כדוגמת שר המשפטים אמיר אוחנה, מבקר המדינה מתניהו אנגלמן ומ״מ פרקליט המדינה דן אלדד.

נתניהו — "ידיד השם" כפי שקבע קמפיין הליכוד — משוכנע שהוא נמצא מעל לחוק. אסור לאף אזרח לטפח אשליות שבכוונתו לכבד את החוק ולהתייצב למשפט כאחד האדם.