תהפוכות היום שאחרי

על אדי הדלק האחרונים שלה וכשהיא כבר מקרטעת וחורקת תגיע מחר מערכת הבחירות השלישית בישראל אל קו הסיום. שנה של משבר שלטוני שהכניס את המערכת הפוליטית לסיר לחץ על סף פיצוץ. הכול בחסות פוליטיקאים שהחליטו לפתע פתאום "לעמוד במילתם" - כל אחד מסיבותיו - ולייצר פלונטר בלתי פתיר.

היו אלה 325 ימים של שיתוק מאז סיבוב א' ב-9 באפריל 2019. בסיומן של בחירות קשות ומכוערות התבררו התוצאות העגומות. בימין נתקעו על 60 מנדטים, במרכז-שמאל נתקעו עם כוח פוליטי גדול ובלתי ניתן למימוש. עם פוסט טראומה טרייה יצא גוש הימין לעוד מערכה שהגדילה את ההלם. בשעה שבישראל רוב ימני ברור, גוש הימין בכנסת רשם עוד היחלשות - 56 מנדטים בלבד. בבית הספר זה ציון "עובר", בפוליטיקה "נכשל". אל הסיבוב השלישי יצאו כולם כמוזנקים מתוך חלום בלהות. מייחלים להכרעה.

מה יקרה עם הימין הפעם, זו שאלה שיש לה השפעה גם על הגוש השני. אם נתניהו מגיע ל-61 מנדטים תמונת המצב די ברורה. אם לא, הכדור עובר למגרש של מפלגות המרכז-שמאל, שם קיימים כמה תרחישים יצירתיים שיכולים לצאת אל הפועל - בראשם הקמת ממשלת מיעוט ולאחר מכן ניסיון לפרק את גוש הימין.

ממשלת המיעוט, צריך להסביר, היא פריבילגיה שיש לגנץ ואין לנתניהו. יש כיום בכנסת רוב ברור נגד נתניהו עם הרשימה המשותפת, וכל יוזמה שיביא תיפול בהצבעה.

אז מה בכל זאת הלקח שלמדו המפלגות בין הסיבובים? לא מעט. אחת המסקנות שאליהן הגיעו בשתי המפלגות הגדולות היא שהיכולת להעביר מצביעים מגוש לגוש מצומצמת. כמות האנרגיה שדרושה לשם כך עולה בהרבה על התועלת, ולכן בליכוד מתעמקים בקהל הימני האדיש ובכחול לבן בקהל שחושש מקדנציה נוספת לנתניהו - גם על חשבון המפלגות האחרות בגוש.

שני מסרים שליליים שהציפו בכחול לבן מול קמפיין הליכוד, והבדיקות מוכיחות שהם אפקטיביים מאוד. האחד - הליכוד היא מפלגה מושחתת, השני - נתניהו מכהן יותר מדי זמן והגיעה השעה להחליף.

את המוקש הנוגע לכתבי האישום של נתניהו ופתיחת משפטו ביקשו בליכוד לפרק על ידי יצירת הקבלה בין שתי המפלגות. חקירת "המימד החמישי" באה לעולם שבועיים לפני הבחירות וסייעה לנתניהו לנסח את המסר ולטשטש את מצבו התקדימי, אף על פי שמצבו שונה בתכלית מזה של גנץ שאיננו חשוד בכלום. גם הקלטות של אשכנזי והטלפונים של גנץ נוספו לחגיגה. נתניהו הרגיש שהוא שוב שולט באירועים.

באשר לטענה השנייה, נתניהו שקל יותר מפעם אחת לפרק אותה באמצעות הצהרה של הרגע האחרון שלפיה זו תהיה הקדנציה האחרונה שלו. בסביבתו סברו שהמסר אפקטיבי מאוד לבוחרים ומפחית גם את מפלס השנאה. בבחינת "תנו לי לסיים את מה שהתחלתי ואלך בכבוד". למרות ההבנה שמדובר בפתרון טוב, עד רגע זה נתניהו לא מסר הודעה כזאת. הסיבה לכך, בין היתר, היא הסכנה הטמונה בהצהרה לאחר הקמת ממשלה, אם וכאשר.

עד כה מקבל נתניהו מעמד על של אוטוריטה שאיש לא מערער עליה, כי אין לדעת באיזה סיבוב יפגוש אותו שוב. אם יתברר שאלה רגעיו האחרונים בשלטון, המוטיבציה להפיל ממשלה כזאת ולשלוח אותו הביתה תהיה גדולה מהרגיל. לא רק מבחוץ. גם, ואולי בעיקר, מהליכוד.

מחר, אחרי שנה של תהפוכות שלא הובילו לשום מקום, יצעדו שוב הישראלים לקלפיות. לא ברור איזו ממשלה תקום פה ביום שאחרי ומה תהיה מידת יציבותה. אבל פעם רביעית, משוכנעים רוב הנוגעים בדבר, כבר לא תהיה.