סחריר נוסף

הישראלים בחרו בדעת רוב בהדחתו מהנהגת הממשלה של נאשם בפלילים בגין עבירות שחיתות שלטונית חמורות. חוק שיחוקק לשם כך יקבע נורמה כללית שתבטיח את ניקיונה הערכי של הכהונה הרמה.

רוב הישראלים – השקולים לכדי 62 מנדטים בכנסת – בחרו בנציגיהם על מנת שיפעלו על פי הסמכות החוקית המצויה בידיהם כדי להעביר מכהונתו את ראש הממשלה הנוכחי. זו הייתה הבטחת הבחירות של המפלגות הללו. דוברים הטוענים שחקיקה שתחסום נאשם בפלילים מלהרכיב את הממשלה ולכהן בראשה חותרת תחת הכרעת הבוחר - טועים ומטעים.

יתרה מזו נשאל: כמה מבין מצביעי הימין ששיגרו 58 נציגים לכנסת אמנם תמכו בחידוש כהונת הנאשם בנימין נתניהו דווקא לראשות הממשלה? האמנם כולם, או שמא גם תיאור זה איננו אלא סחריר נוסף, המבקש למסגר את המציאות ולציירה כהחלטית, בניגוד לעובדות?

מפלגות "הגוש" הימני כוללות מפלגות אידיאולוגיות או סקטוריאליות, שמצביעיהן בחרו בהן כמייצגות את השקפת עולמם. אפשר שרבים מהם נצמדו למפלגה שבה בחרו למרות, ולא בזכות, עמידת נתניהו בראש מחנה הימין. מכאן ש"רצון הציבור" בהפסקת כהונתו של הנאשם כראש ממשלה משכנע עוד יותר.

האמנם מדובר בחקיקה פרסונלית? גם כאן ממש לא כך הם פני הדברים. התיקון המוצע אינו עוסק בזכויות הנאשם כפרט אלא בזכויות הציבור. יוזמת החקיקה נועדה להבטיח את ניקיון וטוהר הכהונה של העומד בראש הרשות המבצעת, כך שבמשרה הרמה לא יכהן באופן חסר תקדים נאשם בפלילים בגין עבירות שחיתות חמורות.

יוזמה זו ממוקדת במאפייני הכהונה הציבורית. היא נועדה להבטיח שמנהיג העומד בראש הממשלה לא ייתבע על ידה במקביל - כנאשם. אין מדובר בשינוי "כללי המשחק" בדרך המפקיעה בדיעבד את תוצאות הבחירות כפי שנטען. נהפוך הוא, כל מטרת קיומן של הבחירות הייתה לרענן ולעדכן את רצון האזרחים ביחס לכיווני הדרך שיינקטו על ידי נציגי הציבור בכנסת.

והנה, משבסוגייה המרכזית שהועמדה להכרעה ‑ המשך כהונת ראש הממשלה ‑ אמרו האזרחים את דברם, הרי שהפכה זו למשימתם הראשונית והחיונית ביותר של הח''כים התומכים בכך לפעול למימוש הכרעת רוב זו בכל דרך חוקית.

חקיקה מזורזת הנחוצה כדי להשלים חסר אפשרי בהוראת חוק אף אינה יוצאת דופן במשטרנו כשצורך בכך הופך לחיוני. וכי מי יכול היה להעלות בדעתו כי נאשם בסדרת אישומים חמורים, לרבות שוחד, יעז להתמודד ולהציע עצמו לכהונת ראש ממשלה כל עוד לא נוקה כדין בבית משפט מוסמך לעניין זה? מתברר, אפוא, כמו בפעמים רבות בעבר, כי כל הזועק בשמו של הציבור "שאמר את דברו" איננו אלא זועק בשמו שלו.