מדיניות הפוכה
לא הייתה הפתעה גדולה בהחלטת משטרת ישראל אתמול (חמישי) למנוע את המחאה נגד הפגיעה בשלטון החוק. רק שעות ספורות לפני כן טענה ראש שירותי בריאות הציבור, פרופ' סיגל סדצקי, שהמפתח למיגור מגפת הקורונה טמון בסגר ופיקוח אישי על אנשים ו"הפסקה טוטאלית של חופש הפרט".
העובדה שמי שאינה נבחרת ציבור התבטאה באופן חופשי כל כך בנוגע לשלילת חירויות מוחלטת כאמצעי להגנה על אזרחים, מצביעה על האופן הפסול שבו נתפס הציבור הישראלי בזמן המשבר.
ברור שמדובר במשבר בקנה מידה היסטורי: מרבית המוסדות הושבתו, מסעדות ומקומות פנאי סגרו שעריהם עד להודעה חדשה, ומכל בחינה אפשרית הציבור נתבע להסתגר בביתו. ההערכות האופטימיות ביותר חוזות הפסדים של עשרות מיליארדים למשק הישראלי, מאות אלפי חסרי עבודה, ופגיעה אנושה באלפי עסקים שלא יצליחו לצלוח את המשבר.
בתנאים של משברי ביטחון בכלל, ובמגיפות בפרט, מפעילות מדינות רבות, צעדי חירום שלא היו ננקטים בזמן אחר. סמכויות אלה כוללות פגיעה בזכויות פרט, צמצום העבודה הפרלמנטרית והגדלת כוחם של אנשי הדרג הביצועי במשרדי הממשלה השונים באופן שיאפשר להם לתת מענים מהירים ונחרצים למשבר.
אולם, לא ניתן למסור את המושכות באופן בלעדי לפקידי ציבור. על מנת שצעדים אלה יתקבלו על ידי הציבור, הם צריכים להיות סבירים ולהיעשות בשקיפות ותוך שמירה על איזון בין פגיעה בזכויות לבין תועלות ציבוריות מוכחות. אחרת, אמון הציבור ייפגע באורח אנוש.
האופן השקט והיעיל שבו בלמה דרום קוריאה את התפרצות הקורונה היא דוגמה לאופן שבו הממשלה הופכת את תושביה לשותפים למאמץ למניעת ההידבקות תוך שמירה על העקרונות התקינים. מדיניות ממשלת ישראל והעומד בראשה הפוכה.
אף שלא קיבלה את אמון הציבור מאז 2015, ומזה יותר משנה היא מתפקדת כממשלת מעבר בלבד, הרי ששורת הצעדים שקידמה הרשות המבצעת בישראל הצביעו על כך שהיא לא רואה בציבור מי שיש צורך בהידברות וגיוס שלו, אלא גורם מפריע שיש למשטר אותו: הודעה באישון ליל על פיזור בתי המשפט, מניעת כינוס ועדות הכנסת תחת ביקורת ציבורית קשה, הימנעות מהקצאת תקציב ייעודי להצלת מפוטרים ועצמאים בטיעון שאין כנסת לאשרו, ואיכון טלפונים נרחב שייעשה על ידי שב"כ כמעט ללא פיקוח פרלמנטרי.
זה מוביל לכך שבין אם הצעדים מחויבי המציאות או לא, עולה חשש אמיתי בלב אזרחים רבים שמדובר בניצול הקורונה למאבק כולל בשלטון החוק ובעיקרונות הדמוקרטיה, וזאת בזמן שהציבור מקורקע לביתו למען ביטחונו ואינו יכול למחות.
אין ספק שמדובר בשעת חירום, אבל כך גם מדינות אחרות שלא השהו את הפרלמנטים שלהן ולא הפעילו את השירות החשאי כנגד אזרחיהן. אמירות שעולות מתוך הממשלה הישראלית, דוגמת זו של שר המלחמה שהצהיר שבימים אלה מקבלי החלטות רשאים לפעול בניגוד לפרוטוקלים וחוקים, מעלות חשש שבמקום לעסוק בהתמודדות יעילה ואמינה עם המשבר, הם עושים בו שימוש לא ראוי למען אינטרסיהם האישיים ולהבטיח את הישרדותם הפולוטית.
