נאום ההתקפלות
"ישראל זקוקה לממשלה, תקציב, ופתרונות למצוקות האמיתיות שהולכות ונערמות מדי יום". כך אמר גנץ בנאומו אתמול אחרי שהנשיא ריבלין לא אישר לו בקשה להארכת מנדט.
בני גנץ ראש חוסן לישראל השיב ברמיזות להצעות של משה יעלון לחזור לכחול לבן ולעמוד איתן מול נתניהו. להפך, הדגיש כי בהחלט ילך לנתניהו כדי להקים ממשלת חיורם. ובשביל להקים ממשלה, הוא לא קבע קווים אדומים. כי אין הרבה קווים אדומים אמיתיים. על הקביעה שלא יישב תחת נתניהו כבר ויתר, ואילו כל השאר גמיש יותר וקריטי הרבה פחות. גם ההתעקשות על הוועדה למינוי שופטים ושלטון החוק יותר קוסמטית מקרדינלית. מי שלא נטש אותו על הנכונות לשבת עם נתניהו, כבר לא ינטוש אותו אם יצליח להגיע לניסוח מוסכם עם הליכוד על השליטה בוועדה לבחירת שופטים.
אומנם הנאום בעצמה כלל סיסמאות לשמור על הדמוקרטיה אבל כבר הוכח לא פעם שהדיבורים הנמלצים והדרמטיים בדבר השמירה על הדמוקרטיה, שומרי הסף, בית המשפט ועוד, אינם אלא קרדום לחפור בו.
הנאום אתמול של גנץ מעיד יותר מכל על ההתקפלות הצפויה שלו. במקום לאיים על נתניהו, להשתמש ברוב הפרלמנטרי לחקיקת חוקים פרסונליים או לקבוע דדליין ברור לקיום השיחות, גנץ נשמע אתמול יותר כמי שמתחנן על נפשו.
בנאומו פנה עורף מוחלט לבני הברית שלו מכחול לבן לשעבר. הוא אמר בעצבנות ליעלון ולפיד שלא יטיפו לו בפוליטיקה. הוא שרף את הגשר שלו לחזור אחורה. הוא הדגיש כי ישראל זקוקה עכשי לממשלת חירום. הוא פנה פעמיים לבנימין נתניהו כי יבוא לאחדות. הוא התחנן. הוא אומר, לא מן הנמנע שהוא צודק, שצריך לחשוב על הציבור הישראלי על המשבר הגדול שיבוא אחרי הקורונה, אבל לרגע הוא לא שאל את עצמו של האם גם נתניהו ככה חושב. בוודאי לא. נתניהו חושב ככה, נכון שישראל זקוקה לממשלת חירום אך את ממלשת החירום כבר הוא מנהל, כמו שניהל קרוב לשנה וגם ינהל בעתיד הקרוב. עצם היותו ראש הממשלה לשבר שהמשיך את שלטונו גם אחרי בחירות נותן לא יתרון לשחק במועמד חדש. אחרי התחננות של אתמול עכשיו נתניהו יעמוד חזק יותר ויבין שאין לגנץ דרך חזרה וישתפר בכל מחיר.
