האם ישראל תהפוך למדינת משטרה?

במהלך הדיון המשודר מבית המשפט העליון (חמישי 16 באפריל) בעתירה נגד תקנות החירום בזמן המגפה, הדגישה ראש שירותי הציבור במשרד הבריאות פרופ' סִיגָל סַדֵצְקִי את הצורך במעקב של שב"כ אחרי נשאי קורונה והדגישה כי האיכון הכללי אם יהיה אפשרי יהיה אידאלי.

היא אמרה: "לו יכולנו לעקוב אחרי כל אדם - היינו יכולים להוריד את הבידוד החברתי". הדיון עסק בארבע עתירות שאוחדו לדיון אחד, בנוגע לאמצעי המעקב של השב"כ, שהוגשו על ידי האגודה לזכויות האזרח, ארגון עדאללה, ארגון העיתונאים ועו"ד שחר בן מאיר.

 בעתירה של האגודה לזכויות האזרח נטען כי ההחלטה להסמיך את השב"כ לעשות שימוש ביכולותיו לנושאים אזרחיים, שאינם בתחום הביטחון הלאומי, היא בלתי חוקית ומהווה תקדים מסוכן לשימוש בסמכויות הדרקוניות שניתנו לשב"כ, וכי המעקב אחרי מאות אלפי ישראלים יימשך חודשים ארוכים, באופן שיוביל לנרמול המעקבים ופגיעה מתמשכת וקשה בזכויות חוקתיות. האגודה טוענת שיש חלופות נאותות, כמו אפליקציית המגן של משרד הבריאות וכי אם יש צורך ניתן לחוקק חוק ייעודי להתמודדות עם מגפה הכולל כלים טכנולוגיים שלא באמצעות השב"כ.

מצדה, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' סיגל סדצקי, אמרה לבית המשפט, כי משרדה שוקל להרחיב משמעותית את השימוש באמצעי המעקב של השב"כ. אמירתה של סדצקי צריכה להדליק את כל נורות האזהרה שטרם נדלקו: ישראל במדרון החלקלק.

הדפוס בהרחבת השימוש באמצעי המעקב מוכר ומסוכן : מתחילים באמצעים מזעריים כביכול, לזמן קצוב, אחר כך מרחיבים את האמצעים ואת משך הזמן, עד שהם הופכים לקבועים. עכשיו זה המאבק בקורונה, מחר מאבק בפשע ולבסוף — מאבק במתנגדי המשטר. ההיסטוריה רצופה בדוגמאות שבהן אמצעים לשעת חירום היו לשגרה. בעוד שבעולם אין מדינה דמוקרטית אחת שנוקטת את האמצעים הללו במלחמתה בקורונה, ישראל אומרת להרחיבם.

הערותיהם בדיון של השופטים נעם סולברג, ששאל: "זה לא מצב של ביטחון לאומי, שלפי החוק ניתן להפעיל את יכולות השב"כ?" ושל עמיתו חנן מלצר: "הזכות לחיים גוברת על הזכות לפרטיות", מטרידות מאוד. בג"ץ אמור להיות שומר הסף, לא פרקליט השב"כ. עכשיו זהו מבחנו של בג"ץ. אם יכשיר את הרחבת האמצעים, אזרחי ישראל יגלו שהם חיים במדינת משטרה, שבה הזכות לפרטיות תהפוך לאות ריקה.