ממשלה בתיאוריה ושרים בפנטזיה

בנימין נתניהו מקטב, נהנתן, תחבולן, לא בוחל באמצעים, ואלו רק החלקים שהישראלים מכירים. ועדיין, באביב 2020, התחבולות שלו רשמו עלייה יותר מתמיד: בן אדם בן 71 ניהל תוקפנות נגד אוכלוסיה שלמה - ואשתו - וניצח.

 במשך שנה הוא שולט בשיח, מנהל לבד קמפיינים חובקי עולם, מביס שלושה רמטכ"לים, מפרק את גוש השמאל באופן שיהיה קשה לבנות מחדש, מכניס לכנסת 35 גמדים ממפלגתו, כנראה משיג ריבונות על השטחים הפלסטינים הכבושים, ובשורה התחתונה יישאר ראש הממשלה פלוס מעון.

השאלה היא מה מרוויח הימין? ההפסד הגדול לימין נרשם בגזרות המשפט, הכלכלה וההתיישבות בנגב. משרדי המשפטים והכלכלה עברו לשליטה כמעט מוחלטת של ראשי ההסתדרות לשעבר אבי ניסנקורן ועמיר פרץ, אנשי הסוציאליזם הפוליטי, גישה המנוגדת לחלוטין לאג'נדה הקפיטליסטית שבה מחזיקים נתניהו והימין.

ההשפעה הפוטנציאלית של ניסנקורן על מערכת המשפט ברורה, אבל גם פרץ לא הגיע למשרד הכלכלה כדי לחמם את הכיסא. וכשמוענקת לו האחריות על מינהלת הבדואים, המשמעות היא מכירת הנגב - ובהמשך גם הצפון - להשתלטות ולבנייה המתנחלית הלא חוקית.

ומה על ימינה? הכתובת הייתה על הקיר. נדמה שהמפלגה של הציונות הדתית, שהורידה לחצי התורן את דגלי החינוך, החברה והבריאות - שוב זוחלת אחרונה אל האשנב הצר שנותר בממשלה המנופחת אי פעם ישראל.

הקשית שאיתה שותה נתניהו מדי בחירות את המנדטים הסרוגים אחוזה עדיין בידו. הוא לא ממצמץ בעודו נסוג מכל הבטחותיו ומוכר לשמאל את כל מה שחשוב למפלגה - החל מהמשפטים וכלה בהתיישבות בנגב. היום, יותר מתמיד, אופוזיציה אינה מילה גסה בשביל הנאשם מבלפור.

מי שימשיכו להחזיק את השלטון בישראל במקום החשוב הם העסקנים החרדים, שישלטו בסדר היום, כולל הקפאת נושאי דת ומדינה, שליטה בתקציבים, ביטול חוק גיוס נורמלי ושליטה בכל המשרדים שבהם כיהנו בעשור האחרון.

המפסידים הכי גדולים יהיו כרגיל השירותים החברתיים, כולל מערכות הבריאות והרווחה, ששוב הסתבר שכוחם יפה לקמפיינים של בחירות. במקום לעסוק בתחומים הקשים והחשובים של בריאות ורווחה, הנוגעים באופן ממשי לחיי האזרחים, בוחרים שוב הבכירים בתיקים היוקרתיים של חוץ, ביטחון, משפטים וכו', ומשאירים את החיים האמיתיים ואת המקום הכי חשוב לבריאות בידי הנאשם בפוטנציה יעקב ליצמן, זה שריסק את מערכת הבריאות בישראל במשך עשור.