האקלים המטופש
בפעם הקודמת שהוגשה העתירה לבג"ץ לאסור על נאשם בפלילים להרכיב ממשלה, היא נמחקה בטענה שהיא "תיאורטית ומוקדמת".
זה היה בינואר, חודשיים לפני הבחירות האחרונות. בית המשפט ציין אז, ש"מערכת הבחירות היא 'ממלכת אי־הוודאות', וכי סימן השאלה הגדול ביותר נוגע לתוצאות הבחירות ולזהות חבר הכנסת שעליו ימליצו בפני הנשיא". בדיעבד מדובר כמעט בנבואה. מי היה מאמין לפני ארבעה חודשים שהכל יתהפך: שמגפה תפקוד את העולם, שהישראלים יהיו בהסגר תחת מעקב השב"כ? מי חשב שיהיו נתונים לחסדיו של ראש הממשלה שפונה אליהם מדי ערב בערוצים המסחריים שהתמסרו לו באופן מוחלט, עם הנחיות הנוגעות להחלטות האינטימיות ביותר של חייהם, ושיו"ר מחנה "רק לא ביבי", בני גנץ בכבודו ובעצמו, הוא שיהפוך את האפשרות התיאורטית לאקטואלית?
בעקבות ההחלטה ההיא של בג"ץ, נתניהו שב וחזר על אותה מנטרה שלו: "ההכרעה היא של הציבור ושל הציבור בלבד". אבל אפילו נתניהו לא חלם בינואר ש"הציבור" אליו הוא יתכוון בפעם הבאה שיעשה בו שימוש כדי לחתור תחת זכותו של בג"ץ למנוע ממנו להרכיב ממשלה, יכלול גם את בוחרי כחול לבן והעבודה.
גנץ מימש את הפנטזיה הפרועה ביותר של נתניהו. בממלכת האי־ודאות של הפוליטיקה הישראלית היה זה גנץ — מכל האנשים — שהעניק לנאשם מבלפור את האפשרות להקים ממשלה. בג"ץ נצמד ללשון החוק, אבל גנץ הוא ש"ניטרל את היכולת של העותרים לטעון את הטענה החזקה ביותר, שזה לא רצון הציבור. הוא צייד את נתניהו והליכוד בטענה שרוב הציבור תומך בהם".
מאליו ברור, שיש מקום לשאלה מה קרה לגנץ. מדוע "התהפך" וכיצד נהפך ממי שהבטחתו הפוליטית הסתכמה בלמנוע מנאשם בשחיתות להיות ראש הממשלה, למי שמגן על הנאשם ועל זכותו להרכיב ממשלה, נגד בג"ץ.
האם נתניהו סיחרר אותו? האם סחט אותו? האם האפשרות של בחירות רביעיות היתה למעלה מכוחותיו? האם בצומת הממשי של "ביבי או טיבי" הוא פשוט לא היה מסוגל לפנות ל"טיבי"? הייתכן שהאמין כי אין בשלות לקואליציה של מפלגת הרמטכ"לים, מפלגת הערבים ואביגדור ליברמן? שהבין כי התיקו הפוליטי אינו סיטואציה פוליטית ארעית אלא מבוי סתום, ושהדרך היחידה לפרוץ אותו היא לעבור דרכו, להיכנס אל תוך "ביבי" ולהתגבר עליו? הייתכן שהשכיל להבין שבג"ץ לא ימנע מנתניהו להרכיב ממשלה, ושהדרך הקצרה ביותר להיפטר מהנאשם בפלילים היא להחתים אותו על רוטציה ולהבטיח שיתייצב לבית המשפט במועד שנקבע? רק העתיד ישפוט את גנץ.
