תיחלת הסוף של ראש עוטי המסכות

לפי השמאל הקיצוני, בני גנץ אשם. הוא אשם בכך שהגיב באופן מתון מדי על התקפות נתניהו נגד מערכת החוק. הוא היה צריך להתפטר וללכת הביתה. כך היה מחסל סופית את "ממשלת האחדות". מבחינת השמאל הקיצוני, גנץ הוא בוגד שנתן לנתניהו את השלטון בחינם.

מנאום ההסתה ההיסטרי של נתניהו, ניתן ללמוד דווקא כי הוא הבין אז, רגע לפני כניסתו לאולם, שבסוף התהליך מחכה לו תא קטן ואפור, עם ריח חריף של נוזל חיטוי. זה חירפן אותו. הוא יודע שמערכות המשפט טוחנות לאט, אבל טוחנות. לכן השתולל. הפחד מהכלא גרם לו לירות מכל הכלים ולכל הכיוונים, החל ברוני אלשיך מפכ"ל המשטרה לשעבר, דרך רוני ריטמן מוביל החקירה נגדו, ועד אביחי מנדלבליט היועמ"ש. אבל האמת היא, שמדובר בקרב מאסף אבוד מראש. אלשיך וריטמן כבר ניצחו כשהגישו את ההמלצות לכתבי אישום נגדו. גם מנדלבליט ניצח כאשר הגיש את כתבי האישום החמורים. זו גם הסיבה לכך שמנדלבליט הגיב בקור רוח לדברי הבלע של נתניהו.

יחד עם זאת, נכון לקבוע שלמנדלבליט נשקפת סכנה אמיתית. דבריו של נתניהו נגדו היו כה קיצוניים, עד שהזכירו את מסע ההסתה שלו נגד יצחק רבין. מישהו עוד עלול להבין את דברי נתניהו כקריאה לפעולה, ולא יעזור שאחר כך הוא יטען שלא אמר ולא התכוון. הכול זוכרים מה קרה בישראל לפני 25 שנה. ברור גם שהשופטים במשפטו הם הבאים בתור. ההתקפות עליהם יגיעו ברגע שאיזו חצי החלטה שלהם לא תמצא חן בעיני נתניהו. אבל גם זה לא יעזור לו.

אם נתניהו היה מאמין בחפותו הוא לא היה משתולל כך בדבריו. אבל משום שהוא יודע עד כמה מצבו המשפטי קשה, הוא ניסה להעביר את המשפט למישור הפוליטי־רגשי. הוא אמר שכל הליכוד והימין יעמדו אתו למשפט, וזו כמובן שטות. הם לא נאשמים בלקיחת שוחד ובמרמה. זה גם לא יעזור לו בבית המשפט. רק הראיות יקבעו, והן חזקות מאוד.

בשורה התחתונה נתניהו הפסיד. למרות סוללת עורכי הדין והתגייסות הפוליטיקאים, הוא לא הצליח למנוע את הגשת כתבי האישום. עובדה שהועמד לדין בעבירות של שוחד ומרמה.

תחילת הסוף נראתה ביום העמדתו לדיו של נתניהו. הרכבת יצאה מהתחנה, ואף שנתניהו ינסה לפגוע בה ולהאט את מרוצתה, היא תמשיך לנוע ותגיע בסוף למטרתה: לרצות את הדין.