הקרב על התקציב הוא קרב מאסף פוליטי
בשנים האחרונות, כשהקואליציה שהוביל נתניהו הורכבה משותפיו הטבעיים לגוש הימין, הוא הקפיד להעביר תקציב דו-שנתי שיבטיח את יציבות המערכת גם אם הדבר הנכון לעשות היה תקציב חד-שנתי שמתכנן את המערכה לזמן קצר ומדויק יותר.
אלא שעכשיו, דווקא בנקודת הזמן שבה היה מצופה ממנו להעביר תקציב כזה כדי להכניס את המערכת המסוחררת לרגיעה, נתניהו פתאום רואה את הדברים אחרת. באורח פלא, את הדברים רואים בדיוק כמוהו כאיש אחד גם כל צמרת האוצר.
הקרב על תקציב ישראל הוא כבר מזמן לא מאבק עם שאלות ומשמעויות כלכליות. מדובר בקרב פוליטי במשקל כבד שיש בו כדי לסמן לאן פניה של הממשלה שהוקמה ב"חגיגיות" רק לפני חודש. במהלך הימים והלילות האינטנסיביים של ישיבות צוותי המשא ומתן בבלפור, איש בליכוד לא העלה חשש שתקציב דו-שנתי יהווה צעד שגוי כלכלית. כולם אז ידעו שהקורונה מכניסה את המערכת הבריאותית והכלכלית למצב מיוחד. דרישת נתניהו לפתוח את ההסכם עכשיו פעמיים - פעם אחת בגלל החשש מהתערבות בג"ץ בכהונתו שלו כראש ממשלה חליפי ופעם שנייה בגלל התקציב (שבהסכם כתוב במפורש שהוא יהיה דו-שנתי) - מבשרת על כוונותיו. מי שחשב שבני גנץ ישייט בקלילות לבלפור, שיחשוב שוב.
בכחול לבן שוברים את הראש בימים האחרונים בנוגע לטקטיקת הפעולה שיש לנקוט. בשעה שהצמרת - בעיקר גנץ וגבי אשכנזי - סבורים שאם ילכו על בהונות מול נתניהו, הדברים בכל זאת יסתדרו, אחרים במפלגה סבורים שנתניהו הוא כמו כריש שמריח דם. חולשה בצד השני מגבירה אצלו את התיאבון ואחרי שיבטיח את פתיחת ההסכם בעניין כהונתו כראש ממשלה חליפי ויחוקק תקציב חד-שנתי, הוא גם עלול לבקש לפתוח אותו כדי לשנות את הפרק המשפטי, לדרוש פסקת התגברות ועוד ועוד. "אם נתקפל עכשיו", אומר גורם בכחול לבן, "לא יהיה לזה סוף".
מצדדי הגישה הזאת בכחול לבן טוענים שהאקדח של נתניהו ממילא ריק כרגע מכדורים. בשעה שהמשק עדיין מוצף במובטלים, הגרפים של הנדבקים בקורונה ממשיכים לעלות ולא ברור עדיין כיצד ייראה הממשל האמריקני אחרי הבחירות הקרובות שם, נתניהו לא ייצא להרפתקה. לשיטתם, על ציר הזמן יש עדיין מרחב תמרון.
אך יהיה קשה להסביר לציבור איך רבע שנת תקציב וסיפוח שלא מעניין את הציבור הכללי הובילו לבחירות, זו לא משימה קלה והיא תהיה על כתפיו של נתניהו. הימים הקרובים יציפו שוב ושוב את השאלה מי מהצדדים יתקפל בסוף. נתניהו שחייב לייצר לעצמו נקודת יציאה מהשותפות בלי לפנות את בלפור, או גנץ שחייב לשמור על ההסכם ולרסן את התיאבון הגובר של נתניהו לרמוס אותו.
