הבנאליות של הרוע
פקחי רשות האוכלוסין וההגירה של ישראל משועממים ומתוסכלים, לאחר שתמה עונת ציד האדם מלאת האקשן שלהם. כתחליף למעצרים ולחטיפות הליליות, הם מתעללים עכשיו להנאתם במבקשי המקלט שבאים ללשכות המרשם כדי לחדש את אשרות השהייה, שלהן הם זכאים אוטומטית.
התמונות שהוצגו בשבוע שעבר לא יכלו להותיר שום איש מצפון אדיש. נראתה בהן התעללות מרושעת, סדיסטית, נבזית, בחלשים ביותר, מצד פקידים זוטרים, מלכים לרגע שנוהגים באדנות וגזענות שפלה.
גם חיילי צבא ישראל משועממים כנראה לא פחות. לכן הם יורים מדי פעם ברגליהם של פלסטינים שעוברים מבעד למאות הפרצות שנפערו בגדר ההפרדה ולא תוקנו, כדי לעבוד או לבקר את משפחותיהם. צבא ישראל מחליט אחת לכמה שבועות לארוב לאומללים הללו, ולירות ברגליהם או להכותם עד זוב דם.
זולת ההתעללות לשמה, אין בפעילות ה"מבצעית" הנלעגת הזאת של צבא ישראל שום ערך. הפרצות נותרות בעינן, ואלפי פלסטינים נואשים ממשיכים להסתכן ולהסתנן דרכן כדי לשבור שבר. אם היו רוצים לנצל אותן לפיגועים בישראל, הם יכלו לעשות זאת מזמן. לירי המזדמן ברגלי הנערים אין לפיכך שום קשר לביטחון.
קו ישר אחד מחבר בין שתי הזירות הללו — לשכת ההגירה וגדר ההפרדה: חייהם, גופם, כבודם, חירותם ורכושם של מי שאינם יהודים נחשבים כקליפת השום בישראל. מותר לעולל להם הכל. זמנם, כבודם וגופם של מבקשי המקלט האפריקאים ומבקשי העבודה הפלסטינים הם המצרך הכי זול בשוק. מחירו אפס. כמה קל לפגוע בהם, איש לא ייענש על כך. שתי האוכלוסיות הללו, אין חסרות ישע מהן — לכן הן גם הנרדפות ביותר. ההתעללות בהן היא שלטונית, ממשלתית, בסמכות וברשות, נסמכת על גזענות ורוע ממוסדים.
מותר היה לצפות שהמציאות הזאת תיתקל בהתנגדות ציבורית, מחאה, הבעת סולידריות עם הקורבנות. זה לא קורה. אתמול חל יום הפליט הבינלאומי. אך בישראל, לא מכירים במשמעות היום הזה, ספק אם שמעו את שמו. גם בעיצומו של גל מחאה מפיח תקווה בארה"ב, לישראל כל זה אינו נוגע.
"חיי שחורים נחשבים" נהפכה לקריאת הזעם של אמריקה. בישראל, חיים שחורים לא נחשבים. ישראל שמושפעת ממעצמת המגן שלה, לא עושה כן כשזה מגיע לגילוייה היותר מרשימים, כמו גל המחאה והסולידריות ששוטף אותה עכשיו. בישראל, שהיא לא פחות מקפחת, גזענית ומעוללת עוולות מארה"ב, כולל קיום רודנות צבאית בחלק גדול משטחה, אין מחאה של ממש על היחס לחלש ביותר. מתעללים באפריקאים ויורים בפלסטינים, ופרט לכמה עמותות וקומץ אזרחים אמיצים, הרוב מריע או מפהק.
