פטנט: בחירות לכל עונה בשנה
בדיוק כשהגרפים של נתוני התחלואה מגיעים לשיא החדש, כשהעסקים קורסים והמשק מצוי כפסע מסגר נוסף, לדברי נתניהו, בדיוק אז חוזר לאוויר ריח הבחירות. במקום להתעסק במשבר הכלכלי והבריאותי החריף, עסוקה ממשלת הניפוח באירוע אחר לגמרי: מערכת יחסים טעונה, על סף פיצוץ, בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ובין מחליפו המיועד, בני גנץ.
היחסים הגיעו השבוע לנקודת רתיחה בעקבות מטען צד שהניח לממשלה בצלאל סמוטריץ' מימינה עם הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לניגוד עניינים של שופטים. את המטען הזה הייתה יכולה הקואליציה לנטרל לכאורה בקלות. להתייחס אליו כמו אל עוד תעלול שגרתי של האופוזיציה. אלא, התנהלות לא מובנת של הליכוד, ניפחה את האירועון למגה אירוע.
החלטתו של נתניהו, שעה וחצי לפני ההצבעה, לתמוך בחוק של סמוטריץ', עוררה מאחורי הקלעים כאוס גדול. היא גם חשפה סיפור גדול בהרבה המתרחש בימים האחרונים בחדרי חדרים. מאז הוקמה הממשלה הישראלית החדשה בעקבות משבר הקורונה, מסתובבים נציגי הסיעות החרדיות בכנסת עם בטן מלאה, שלא לומר מפוצצת, על נתניהו. זה קרה בהדרגה אמנם, אבל בכירים בש"ס וביהדות התורה מאשרים שהמתח ביחסים בינם לבין נתניהו נמצא בשיא שלא היה כמותו בשנים האחרונות.
זה החל במרמור שקט על כך שנתניהו לוקח ומורח את הזמן בשעה שהתקציב לישיבות החרדים טרם הוסדר, עניין שמהווה כשלעצמו סיבה עצמאית לפיצוץ אפשרי, ונמשך כשהתברר לחרדים שבעיצומו של המשבר הכלכלי העמוק כל כך, מבקשים בליכוד מיו"ר ועדת הכספים, משה גפני, לאשר בוועדה שלו את הטבות המס של נתניהו רטרואקטיבית.
גפני זעם על התזמון, ולא רק הוא. החרדים סברו שלא נכון לעסוק בזה ולתקוע אצבע משולשת בעין של הציבור. "רק אני צריך לעמוד בחזית?" הוא צעק בכעס על נציג רשות המיסים בדיון, שהתחמק מתשובה. למרות זאת גפני נשך שפתיים וקידם את אישור ההטבות.
וזה לא הכל. בין לבין, באו והלכו בחסות גלי הקורונה גם הסגרים הנקודתיים על שכונות חרדיות ותיוג הציבור החרדי כמצורע. עבור אנשי ש"ס ויהדות התורה נחשבים אלה ימים קשים במיוחד. אין יום שבו הם לא נתקלים בעשרות תלונות הנוגעות לסגרים שהוטלו ולדרך שבה מוצג הציבור החרדי, כמחולל הקורונה או המפיץ שלה. לכך נוספות הבעיות הרגילות שאיתן מתמודד כלל הציבור הישראלי, הנוגעות לענייני פרנסה ופיטורים.
בשורה התחתונה, השסע בין הנאשם בפלילים לבין החרדים הולך וגדל, לא לדבר על השבר בתוך הימין, וידידי העבר הופכים לאויבים שאומרים להשית עוד בחירות אבסורדיות למען אינטרסים אישיים.
