אופיום להמונים
אפשר רק לנחש מה היו המניעים האמיתיים לתוכנית מענקי הקורונה שהוצגה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כץ בפני הציבור הספון בביתו מפחד הנגיף: אולי נבהלו מהמהלומות הכבדות שהונחתו באחרונה בזו אחר זו על דלתות הממשלה בשורת הפגנות מחאה סוערות,
אפשר שנחרדו מהאפשרות שעוד ועוד אזרחים ייצאו לרחובות, וייתכן שנתקפו דאגה מהירידה המהדהדת בסקרים. אך דבר אחד בטוח: זו לא תוכנית כלכלית, זהו אופיום להמונים.
כי מה שהתחיל עקום, לא יתיישר מאליו. מי שזלזל במעמד הביניים לפני הקורונה, למה שיצליח לראות אותו עכשיו? מי שייבש במשך יותר מעשור את שירותי הרווחה, למה שיגיע להסכם עם העובדות הסוציאליות השובתות היום? מי שהזניח את מערכת הבריאות בהתמדה ובעקביות, איך ישקם אותה בשעת מגפה המונית.
מענקי הקורונה חשפו יותר מכל את השקפת עולמם המנותקת של נתניהו וכץ, שאיננה מסוגלת להבחין בין מי שיש לו ובין מי שאין לו: החלטתם להעביר סכום זהה לכל אזרח אינה רק מביכה ברמה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – היא גם מספרת לציבור בישראל כיצד הוא נראה בעיני מנהיגיו: גוש אחיד של מצוקה שניתן לפורר אותו באמצעות מטח אדיר של מטבעות שיירו לעברו.
"הכסף הזה יעודד את הצריכה ואת העבודה ויניע יותר מהר את הכלכלה", טען בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים, כאילו שמדובר בתוכנית כלכלית ייחודית שתפורה על פי צרכיו של המשק הישראלי ושנהגתה על ידי טובי המומחים. "הצעד הזה הוא לא צעד כלכלי קלאסי", ניסה אחריו כץ לשכנע באמצעות דף מסרים מוכן מראש, "הוא מאפשר להזרים כספים במהירות, בלי קריטריונים ובניגוד לתוכנית המוסדרת", המשיך וגייס טיעונים שנכתבו בחופזה על ידי יועץ כלכלי נלהב שמתמחה בחרטוט המונים.
הם לא דיברו על החודש הבא, לא הזכירו במילה את אוגוסט השחור: החודש שבו מוציאים ההורים הון על ציוד וחומרי לימוד לקראת החזרה לבית הספר, לא גמגמו על ימי החגים המתקרבים, ולא הישירו מבט כדי להבטיח ברכת שנה טובה. עניים שמחים יודעים להסתפק בשקל של היום, עניים זועמים ימשיכו לבקש תשובות.
במקום לקחת אחריות ולשקם את האוכלוסיה שהתרסקה במשבר הקורונה, נתניהו עוסק בעצמו ובמעמדו, וכך ישראל תמשיך להידרדר לתהום כלכלית שממנה לא תוכל לצאת.
