המחנה של המרומים
ההודעה על ההסכם של ישראל עם איחוד האמירויות טלטלה את מפת המגיבים והצייצנים, שמחולקת לרוב באופן דיכוטומי בין כן או לא ביבי, או בעד ונגד שלטון החוק.
אחרי שנתניהו נתן להם אינספור הבטחות על הזדמנות היסטורית לריבונות וסיפוח, והתחייב בשתי מערכות בחירות להחיל את החוק הישראלי בבקעת הירדן והגדה המערבית, חלומות המתנחלים התנגשו בקרקע המציאות. גם הנורמליזציה עם מדינת המפרץ הפרסי לא תמתיק את הגלולה המרה.
הימנים המאוכזבים בצדק מהפרת הבטחת הבחירות של נתניהו, יכולים להזדהות כעת עם רוב מצביעי כחול לבן, שחוו את אותה חוויה אך לפני שלושה חודשים, כשבני גנץ נטש את ההתחייבות לא לשבת עם נתניהו והצטרף לממשלה בראשותו. ביחד, הם יכולים להקים מחנה של מרומים.
נתניהו הבטיח אתמול שהוא עדיין מחויב לריבונות והציג את העיכוב כזמני בלבד, אך בהצהרות דונלד טראמפ ובכירי איחוד האמירויות הדברים נשמעים אחרת. אם טראמפ לא ייבחר שוב בנובמבר, הזמני יהפוך לקבוע, או בשפה של גנץ: אמירה עקרונית שהיתה נכונה לשעתה.
מוקדם לדעת איזה מחיר נתניהו ישלם על החמיצות הגלויה בימין. החלומות הגנוזים על הסיפוח עשויים לתדלק את התחזקות ימינה ונפתלי בנט, וגם לחזק את מתנגדיו של נתניהו בתוך הליכוד. גדעון סער בירך על ההסכם, אבל דאג לעקוץ שמה "שירגש" אותו זה מהלך של החלת החוק בגדה המערבית.
מבחינת נתניהו, ההסכם עם האמירויות יכניס אותו לספרי ההיסטוריה, והנורמליזציה עם מדינות ערב תירשם לו כחלק מהמורשת.
בטווח הקצר - ההכרזה הסיטה את תשומת הלב מההפגנות, הזעקות הכלכליות ושלל מחדלי הקורונה. נתניהו, שהחריף השבוע את השתלחויותיו ביועץ המשפטי לממשלה ואת זעקותיו על האיומים וההסתה משמאל, עטה על עצמו אתמול את חליפת המדינאי הממלכתי, ואמר "סלאם עליכום" בשלוש שפות.
הנורמליזציה לא תשכנע כנראה את מי שחושב שהוא צריך ללכת הביתה כי הוא נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, ולא בהכרח תמשוך אליו קהלים חדשים. אבל לערב אחד, במקום לשסע ולהפריד, הוא דיבר בשפה של הקונצנזוס הישראלי. לערב אחד, הוא לא דיבר בפנים חמורות סבר על סגר והגבלות, אלא על אופקים והזדמנויות חדשים לעתיד.
מהמעמד החגיגי נעדר ראש הממשלה החליפי גנץ, שמתאושש מהניתוח שעבר בגבו השבוע. אבל לא זו הסיבה להיעדרותו. נתניהו לא הזכיר אותו או את שר החוץ גבי אשכנזי בהצהרה הכתובה מראש שמסר לתקשורת, ונמנע מלנקוב בשמותיהם כשנשאל כמה הם היו מעורבים בהתרחשויות. הוא הגדיל לעשות, כשטרח לציין ולהדגיש שאת המגעים הוא ניהל לגמרי לבדו ושהם עודכנו רק לאחר מעשה.
