שותף שיושב לצד נתניהו - רק פיזית
ראש הממשלה החליפי של ישראל שהיה אמור לשמש ראש ממשלה של ישראל לצד בנימין נתניהו, גילה פעם נוספת אחרי שיחרורו מבית החולים שנתניהו לא סופר אותו ומנהל את הממשלה וישראל לבדו ועוד פעם הוכח לו שנתניהו רואה רק את התקופה שלו ולא התקופה של ראש הממשלה השני בתור לפי הסכם הרוטציה, ולא אכפת לו מי שר המלחמה ומי שר החוץ. הוא חושב על עצמו גם שר המלממה וגם שר החוץ.
לכן מיד לאחר שיחרורו כינס גנץ מסיבת עיתונים ושפך את זעמו. הוא היה מורגז על הסכם נירמול היחסים עם האמירויות וגם על הסכמתו של נתניהו למכירת ארה"ב מטוסי אף 35 לאיחוד, שאולי בגלל עברו הצבאי של גנץ וחשיבות היתרון הצבאי של ישראל, השפיעה עליו הרבה יותר מהסכם הנירמול שהיה בעצם דבר חיובי בשביל ישראל. לצד שני הנושאים החשובים האלה הבהיר ראש הממלשה החליפי שהוא עדיין חושש מבחירות חמישה ימים לפני המועד האחרון להעברת התקציב.
בשותפות אמיתית היה זה מעשה לא ראוי. נתניהו היה סופג ביקורת מוצדקת על המידור של אלה שאמורים לשבת בצומתי קבלת ההחלטות הרלוונטיים כמו משרד המלחמה ומשרד החוץ, ועל כך שפעל לבדו מבלי לשתפם ואולי אפילו להסתייע באנשי המקצוע במשרדם. אבל השותפות אינה אמיתית. היא על סף פירוק. האמון שואף לאפס והיכולת לשתף במידע, כמעט שלא קיים. מבחינה פוליטית נתניהו לא סופר את גנץ.
בנימין נתניהו לא בטוח בגנץ. הוא הולך באותו מסלול שסלל בימי בחירות. הוא אמר מי שלא יכול לשמור על הסלולרי שלו איך יוכל לשמור על סודות ממשלה. מבחינת נתניהו, קשה לשתף את גנץ בסודות שגילויים עשוי לחולל נזק. אולי בהתחשב על אותו נושא הפחית גנץ את להב העצבנות שלו ולבסוף הבטיח שהוא יכול לשמור על סודות. במסיבת העיתונאים שקיים, דיבר גנץ על כך שביכולתו "לבלוע רוק".
אבל התגובה של גנץ לא היתה ראויה לאדם שמכבד את עצמו. הוא רק הסתפק בכך שכמעט השביע (כמו ילדים) שהוא אף פעם לא הדליף. אם נתניהו היה במקום גנץ בהחלט היה מנפץ את הממלשה והופך את השלוחן.
התגובה של גנץ לימדה יותר מכל כי למרות שהיה נדמה שהצדדים מתכנסים לפתרון, שום דבר עוד לא סגור. משמעותו נתניהו רק הסכים שגנץ יהיה לצדו פיזית כדי שיכול להמשיך את שלטונו. אחרי ההישגים שכולם ייזקפו לשמו של נתניהו, גם אם יהיו בחירות, לנתניהו יהיה סיכוי יותר מגנץ.
