מעגל הכאוס הפתוח

עם העיניים לדרמה בבחירות לנשיאות בארה"ב, ההסלמה הפוליטית בישראל עולה שלב, אף על פי שלשני הצדדים - הליכוד וכחול לבן - אין שום אינטרס בכך.

בתצריף הנסיבות של התקופה האחרונה – ניצחונו של המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן, איום של סגר שלישי ונתונים מפלצתיים בגרף האבטלה - ברור שהאינטרס המרכזי של בנימין נתניהו הוא לדחות באופן מסוים את הבחירות בישראל. מכלול נסיבות רעות מדי בתקופה כל כך קצרה זה לא משהו שנתניהו לא רגיל אליו, ובכל זאת - ענייני כלכלה ואמריקה זה סיפור אחר.

בסביבת נתניהו משוכנעים שבכל מה שקשור לתקציב, אם המערכת הייתה מתנהלת מול יו"ר כחול לבן בני גנץ לבדו, אפשר היה להשיג עוד דחייה במועד אישור התקציב, להרוויח עוד זמן בממשלה "המכהנת" ולמתוח את האירוע עד לקצה במרץ 2021.

אבל, הם מסבירים, לא בטוח שגנץ יודע לעצור את הפרץ במפלגתו. גורמים פוליטיים ותיקים ומיומנים מצביעים על הבעיה המרכזית של התקופה: הציר הרותח ביותר במציאות הפוליטית הנוכחית, הם אומרים, מקשר את נתניהו ואת שר המשפטים אבי ניסנקורן.

זה לדבריהם הציר שמדרדר להסלמה ובחירות, זה הציר שבגללו אין לממשלה כזאת סיכוי לשרוד. נתניהו - מחד - עסוק במהלכים שחלקם נובעים משיקולים פוליטיים אישיים וסירוב לעמוד בהסכם. ניסנקורן - מאידך - התאהב בפוזיציה, הרוטציה בין גנץ לנתניהו לא מזיזה לו והוא מתנהל עצמאית.

ככל שהימים חולפים, מתברר שאם הדבר תלוי בנתניהו, הרוטציה עם גנץ לא תקרה. פעם אחת מהסיבה הידועה שלנתניהו אין ולא הייתה כוונה לארוז את חפציו עבור מפלגה של 15 מנדטים ושמתקרבת בסקרים למספר חד-ספרתי.

הפעם השנייה - וזה החידוש שעליו יושם דגש בקרוב - נתניהו חושב באמת ובתמים שלמסור את השלטון לגנץ זה מהלך מסוכן. לטענתו, גנץ לא בשל לניהול הממשלה.

סביר להניח שבימים הקרובים נשמע יותר ויותר שרים וחברי כנסת מנמקים את הקו הזה, ומסבירים לאזרחים שאי קיום הרוטציה מצד נתניהו נועד בעצם להגן עליהם מפני מנהיג לא בשל. וכן, כמו שכינתה זאת בעבר הלא רחוק שרת התחבורה מירי רגב בהתייחס לגנץ: "לא אפוי".

במקביל, יו"ר האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד מיש עתיד ניסה באחרונה לדחוק את גנץ לפינה באמצעות הצעת חוק לפיזור הכנסת שתעלה להצבעה עם פקיעת האולטימטום של כחול לבן בעניין התקציב. לפיד קבע סדר יום, גנץ סירב להיכנס אליו.

בכחול לבן הולכות ומתרבות ההערכות שגנץ, בניגוד למזג שלו, ובניגוד למה שחושב נתניהו, דווקא בשל להסלמה אפשרית שתביא כבר בקרוב לפיזור הכנסת. לא מתוך אומץ לב, בעיקר מתוך ייאוש.