מציאות קונספירטיבית של נציגי השקר
בישראל שולט מזה תקופה אדם שיצר פוליטיקה ותרבות מזן ייחודי, אבל אפילו בקרב מתנגדיו יש הרואים באמירה "ביבי הביתה" סיסמא ריקה מתוכן. אלה שטוענים כך מפספסים או ממעיטים בחשיבותן של שתי תופעות קריטיות ששינו לחלוטין את פני הפוליטיקה בישראל, ושבנימין נתניהו חתום עליהן באופן אישי.
הראשונה היא ביטול ערך האמת. נתניהו ואנשיו עמלים יום-יום על יצירת מציאות אלטרנטיבית קונספירטיבית המורכבת בחלקה משקרים מוחלטים. כולם התגייסו למערכה: החל מנתניהו עצמו שממציא "איומים יומיומיים לרצוח אותו" או מכחיש את עסקת המטוסים עם האמירויות, דרך שריו שמפרסמים בדיות על המפגינים, ועד גדודי צייצניו שממלאים את הרשת בסיפורי פייק שמופרכים זמן קצר לאחר פרסומם.
כל אלה מקבלים במה של כבוד. הוויכוחים האידאולוגיים נעלמו ובמקומם יושבים באולפנים נציגי השקר ומשמיעים את דבריהם משל היו עמדה לגיטימית. שני הצדדים ב"דיון" הזה מקבלים במה שווה, ובכך השקרים הפכו לאמת והאמת איבדה את משמעותה.
התופעה השנייה היא הפיכת ישראל למדינת נתניהו. ראש הממשלה מיישם שלטון שמהווה את הזיקוק הטהור ביותר של אופורטוניזם: ללא קשר לאידאולוגיה או לתפיסת עולם, מעל הכול עומד האינטרס הפרטי שלו (שלא במקרה הוא לפעמים פלילי), ולצורך כך מרכז אצלו את כל הכוח ומרוקן את מוסדות הממשלה מסמכויותיהם.
גם לכך לא חסרות דוגמאות: חוק סמכויות הקורונה רוקן את הכנסת מכוחה; אין קבינט-ביטחוני והחלטות הרות גורל נסגרות אצל נתניהו עצמו (צוללות, הסכמי שלום ועוד); מערכת המשפט ומנגנוני הביקורת נמצאים תחת מתקפה ובתהליך מתמשך של סירוס (אלה המנסים לפעול ביושר חווים איומים על חייהם והמוסדות עצמם עוברים דה-לגיטימציה), ואפילו מפלגת הליכוד הפכה למשרד פולחן אישיות פרטי.
כאשר ישראל כולה מגויסת לטובתו של אדם אחד, קל וחומר כזה המסובך בפלילים, הופכות כל סוגיות הליבה - הנושא המדיני, דת ומדינה, חברה וכלכלה - לבלתי רלוונטיות. לא ניתן לקיים דיון אידאולוגי משום שכל השיח סובב סביב נתניהו.
במצב זה מיותרת השאלה מי יבוא במקומו של נתניהו ואם החלפתו במנהיג ימין אחר תיטיב עם בני האדם. עם אחרים ניתן לקיים ויכוח אידאולוגי. קשה ומר ככל שיהיה, זהו ויכוח שמוכרח להתקיים.
נתניהו איננו שחקן לגיטימי. לא רק מוסרית ומשפטית, אלא משום שאחיזתו בהגה השלטון פירושה שיתוק המערכת הפוליטית כולה. כל עוד הוא שם מתבטלת האפשרות להיאבק על אידאולוגיה, לא כל שכן לקיים אידאולוגיית שמאל-ליברלית. הישראלים במגרש אחר לגמרי, ובמגרש הזה המאבק היחיד שיכול להתקיים הוא המאבק להדחתו.
אין אשליות שמיד עם סיום שלטונו הכל ייפתר, אבל החלפתו הכרחית כצעד חירום, היות שזהו מצב חירום. היא לא מהווה תנאי מספיק אבל היא תנאי הכרחי, ראשון כרונולוגית וראשון בחשיבותו. היא התחלת הריפוי.
"ביבי הביתה" זו לא סיסמא שטחית. היא מייצגת אידאולוגיה שלמה, כזו שמציעה דרך ותרבות פוליטית הפוכה לחלוטין מזו של נתניהו: החזרת הממשלה לאזרחים והשבת ערך האמת, ביטול פולחן האישיות וחזרה לשיח אידאולוגי, עצירת הדיקטטורה הריכוזית ושיקום המוסדות הדמוקרטיים. כל זה נשמע לא רע בכלל בתור אידאולוגיה, לפחות לעת עתה, עד שילך.
