תהליך ההלחמה המקרטע
לפני כמה חודשים ביקשה מרב מיכאלי להיפגש עם ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי. היא הייתה אז חברת כנסת עצמאית, תלושה ממפלגתה, אחרי שהעבודה בראשות עמיר פרץ החליטה להיכנס לממשלת האחדות בעוד היא התעקשה להישאר בחוץ.
בפגישה עם חולדאי, הסבירה לו מיכאלי במשך דקות ארוכות מדוע הוא חייב להתמודד לראשות העבודה ולסייע לה לשקם את המפלגה ואת המחנה החבול. "תרוץ", היא אמרה לו והבהירה שתעמוד לצידו, תהיה בת הברית שלו, ויחד יציעו אלטרנטיבה לכל מחפשי הדיור שהלכו לאיבוד במרחב הפוליטי.
חולדאי, שאפילו מקורביו מעידים שסף הסבלנות שלו מוגבל מאוד, הקשיב אבל שלל על הסף. "לא בא בחשבון", פסק באוזניה. "מפלגת העבודה זה מותג גמור. אין לו תקומה".
כמה חודשים חלפו ושוב צפה שאלת החיבור בין השניים – או השתיים - רק שהפעם היה מאוחר מדי. מיכאלי כבר יצאה לדרך בלי חולדאי. מי שאמור היה לשבת מאחורי ההגה, הפך למי שממתין בתחנה לאיסוף.
מפת המרכז שמאל מציעה היום שתי מפלגות שמאל (העבודה ומרצ) ושתי מפלגות מרכז (יש עתיד כחול לבן). מיכאלי לקחה הימור, זה נכון, אבל כמי שעדיין סוחבת על עצמה את פצעי החיבורים והשריונים מהסבבים הקודמים, אי אפשר להאשים אותה. ובכל מקרה, אם יתרחש מה שלא נראה סביר כרגע ומפלגת העבודה תימחק, זה לא יהיה בגלל עפר שלח ורון חולדאי.
השעות האחרונות של הגשת הרשימות לבחירות הן פרק פוליטי מרתק בבחישה שהתהפכה. אם יש דבר אחד שלא נראה בקלפים מאז הסתער בנימין נתניהו על תהליך ההלחמה הלא טבעי של הימין, הרי זו החבירה של חגית משה מהבית היהודי.
שיתוף הפעולה שלה עם בנט הוא סיפור מעניין בכמה רבדים. ראשית, משום שמי שעבדו קשה להביא לבחירתה לראשות הבית היהודי היו כל בכירי מחנה "אנטי בנט" בציונות הדתית, ובראשם המאסטרו של המגזר - נתניהו.
משה נבחרה לשם מטרה אחת בלבד: למנוע חיבור בין הבית היהודי לבין ימינה (היא התמודדה מול מקורבו של בנט ניר אורבך). בחירתה היוותה ניצחון פוליטי לנתניהו, שבחש באופן אינטנסיבי באחורי הקלעים ואף התגאה בתוצאה. הוא כבר היה על המסלול המהיר לחיבור גדול של כל הימין כדי להבטיח שלא יירשם בזבוז קולות, אבל דרמה של הרגע האחרון חירבה את התוכנית הזאת. חגית משה קיבלה הבטחה להיות שרה. נתניהו שוב לא רגוע בקשר לימין.
אחד האתגרים הגדולים ביותר בקמפיין היא לבלום הידרדרות בסקרים ולהתחיל לטפס. יש לא מעט שחקנים פוליטיים שפתחו נמוך ולא הצליחו לעלות, או כאלה שפתחו נמוך ואז המשיכו להידרדר.
הכשל בהתמודדות עם האתגר הזה הוביל השבוע לגל הפרישות שמסמל היטב את הסיטואציה הטרגית של מחנה המרכז-שמאל. חולדאי ושלח ויתרו, דני יתום התפוגג, משה (בוגי) יעלון הכיר במציאות, עמיר פרץ עזב.
