החפירה על עברי פי פחת

כבכל מערכת בחירות, בנימין נתניהו צופה כהרגלו במדגמים במעון ברחוב בלפור. הוא עושה את זה עם משפחתו המצומצמת, ודקות לאחר מכן יוצא אל יועציו שממתינים לו. בדרך כלל, וגם הפעם, נתניהו לא באמת צריך את המדגמים. הוא יודע בדיוק לאן הרוח נושבת כבר בשעות הערב המאוחרות, לפי אחוזי ההצבעה בערים המזוהות איתו. הוא זוכר כמעט בעל פה כמה קולות הוא צריך לקבל בכל קלפי, כמה קולות היו בקלפיות המרכזיות שלו במערכות בחירות קודמות.

הרבה לפני השעה 22:00 כבר ידע שיש בעיה. שהליכודניקים שאמורים היו לצאת ולחזק את הליכוד יותר מבסבבים קודמים, הגיעו באחוזים נמוכים יחסית. מה שנתניהו ידע כבר ב-20:00 בערב קיבל אישוש באמצע הלילה כשתוצאות המדגמים עודכנו שוב ושוב.

הליכוד איבד יותר מ-285 אלף קולות, לא עניין של מה בכך. בקלפיות הכי "חזקות", במקומות שבהם לליכוד ראשי ערים פעילים ועוצמתיים, לא רק שלא נרשמה התחזקות כמצופה, נרשמה היחלשות. אפילו בנתיבות ובקריות, מעוזי ליכוד מובהקים כבר שנים.

זה קרה כנראה בגלל אדישות, אבל גם בגלל כשלים טכניים של יום בחירות - לאחר שהאפליקציה המרכזית שבה השתמשו בליכוד כדי לדעת מי הצביע ואת מי עוד צריך להמריץ, פשוט קרסה. לכך יש להוסיף אובדן מסוים באמונה של ליכודניקים שאפשר לנצח, וגם שחיקת מה במותג "נתניהו".

רבות דובר בשבוע האחרון על גדעון סער, ששילם מחיר יקר בתוצאה נמוכה אבל רשם הצלחה אסטרטגית. הוא לא נלחם על קולות מרכז שמאל למרות הפיתוי ולא עסק בלפיד, גנץ ומפלגת העבודה, אלא נשאר בקרבות הימין מול בנט ונתניהו - מתוך הבנה שעדיף לסיים נמוך ולמנוע מנתניהו ממשלה, מאשר לסיים גבוה על חשבון קולות המרכז שמאל (ולאפשר לנתניהו 61 בימין). לפי פילוח שנערך באחרונה סוקר שעבד עם הליכוד, כמעט שלושה מנדטים לקח סער לנתניהו. אלה המנדטים שחסרו לו לרוב בכנסת.

אחרי סער, ואולי עוד לפני, ראוי לציין את יאיר לפיד, שניהל את הקמפיין המוזר ביותר אך גם המבריק ביותר. הוא רצה להרדים את השטח, והצליח. לא יצא לקרב שישרוף את הכול ולא יצר תחושת בהלה במחנה שלו, וכתוצאה מכך גם לא במחנה היריב. לא משנה כמה נתניהו ניסה לדחוק אותו לזירה, הוא לא נגרר.

ביציאה לדרך, סימן לפיד שתי מטרות עיקריות: הראשונה - שנתניהו לא יגיע ל-61, השנייה - שכל מפלגות הגוש יעברו את אחוז החסימה.

בחזרה לנתניהו: בשלושה מוקדים עיקריים הוא עבד בצורה עקבית ויסודית: במגרש של יו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', בניסיון לסייע לו; בזירה של נפתלי בנט בניסיון להזיק לו; ובזירה של המפלגות הערביות - כדי לפרק את הרשימה המשותפת.

ההתעסקות המוגזמת של נתניהו עם בנט, האיש היחיד שיכול היה לייצר מעבר קולות בין הגושים, הובילה את יו"ר ימינה למהלכים היסטריים רגע לפני הסוף, כמו המסמך שעליו חתם וביקש מנתניהו לחתום, והיתר היסטוריה.

החפירה של נתניהו עמוק בתוך המפלגות האחרות והעבודה המאומצת, הובילה לתוצאה בלתי רצויה בעליל. כמו ציון 110 בבחינה שבה צריך לקבל רק 100.