דחלילי הליכוד

הגיעה העת שלבכירי הליכוד ייעשה חשבון נפש. הם גם קורבנות וגם שותפים לכאוס הפוליטי המלווה את הישראלים כבר לפחות שנתיים.

הגיעה העת שלבכירי הליכוד ייעשה חשבון נפש. הם גם קורבנות וגם שותפים לכאוס הפוליטי המלווה את הישראלים כבר לפחות שנתיים. אין להם להלין אלא על עצמם בלבד. בנימין נתניהו הפך אותם ל"כבשים", צייתנים ומדקלמי מסרים. הוא ביטל בהינף יד את אישיותהם, עברם ודעותיהם. ברפיסותהם התיישרו עם כל גחמה, דקלמו כל מסר, לא הביעו דעה אחרת, הצטרפו לכתב האישום בתמונה המחרידה שתיזכר לדיראון עולם כאילו הם הנאשמים ולא הוא, הפכו את עצמם לחיילים בכת.

ברשימת הבכירים יש לא מעט דמויות שהובילו מערכות גדולות בעבר: יולי אדלשטיין, יואב גלנט, ניר ברקת, אבי דיכטר, צחי הנגבי, יובל שטייניץ, עוזי דיין. אלו חייבים להזכיר: מתי בפעם האחרונה תבעו דיון תוכן עמוק בליכוד המורכב ממגוון דעות. לא יועיל להתאמץ, כי לא היה כזה. נתניהו לא סופר אתום וסבור כי המנדט הבלעדי שלו. והם? מחכים ליום שאחרי.

לו רק היה עמוד השדרה שלהם חזק יותר, הם היו יוכלים למנוע את הפלונטר הפוליטי הזה. אומרים להם נפתלי בנט וגדעון סער באופן הכי גלוי: תציבו מישהו אחר בראש הליכוד כמועמד להרכבת ממשלה ותוך שעות אפשר לקבל ממשלת "ימין על מלא". אבל הם ממשיכים בצייתנות העיוורת. בשיחות סגורות אומרים כי "בליכוד לא מדיחים מנהיג", אז למעשה הם מעדיפים את טובת המפלגה על טובת האזרחים.

דבר מעורר תהייה כיצד אחד מהם יוכל להנהיג ממשלה מורכבת כמו שבישראל. הם תוקפים את בני גנץ, יאיר לפיד, בנט ואחרים. אבל מה איתם? האם התנהלותם בשנתיים האחרונות מצביעה על איזושהי כשירות להנהיג? מדינאי צריך להוביל ולא לבטל עצמו. מנהיג חייב שתהיה לו דעה עצמאית ועמוד שדרה יציב וחזק בעוד הם הוכיחו בדיוק את ההפך. מנהיג חייב להיות אחד שכאשר הוא רואה דגלים אדומים הוא נזעק, מתריע, מנסה להשפיע ולתקן. הם ראו עשרות דגלים אדומים לדמוקרטיה ואף אחד מהם לא העז לומר לבעל הבית: "זה קו אדום".

בעת החקירות, הגשת כתב האישום ותחילת המשפט, כולם פצחו במתקפה חסרת תקדים על רשויות האכיפה, מערכת המשפט והרשות השופטת – המערכות שהם עיצבו ובנו. האם הגיוני הדבר שלאיש מהם אין דעה נורמטיבית אחרת?

כאשר נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה, תמכו בפיזור הכנסת רק כדי שלא יועבר המנדט למפלגה אחרת. כאשר נתניהו לא מעביר תקציב מדינה, אך ורק כדי לא לקיים הסכם קואליציוני, איש מהם לא קם ואומר "עד כאן". כאשר נתניהו מצהיר הצהרות פומביות הם מיד תומכים, וכאשר הוא מהנדס מחדש את ההצהרה לאור סיכון להישרדותו ומציג עמדה הפוכה ב-180 מעלות, גם אז הם תומכים נלהבים. זו דמוקרטיה? אין להם אומץ לומר דעה שונה?

נתניהו הצהיר שלא ייתכן שראש ממשלה יכהן תחת חקירות וכתבי אישום והתכחש לכך כשזה הגיע אליו. הוא דיבר על הגבלת קדנציה לשמונה שנים וחזר בו כשזה הגיע אליו. הצהיר כי לא יישען על רע"מ והתהפך לאור תוצאות הבחירות. הוא אף נאם על כך ששינוי שיטת ממשל איננה החלפת גרביים ושיש לשקול זאת בכובד ראש, להתייעץ עם מיטב המומחים, כולל מומחים מחו"ל וכשזה מגיע אליו, התשובה כבר ידועה... והם? ממשיכים להתיישר ולדקלם. כיצד תנהיגו ממשלה?